קבוצה מחבריי הטובים העניקה לי להולדת בתי מתנה מקורית: מכשיר שתפקידו לעקוב אחר נשימותיו של התינוק ולהתריע מפני מקרה של מוות בעריסה. מדובר בשתי פלטות קטנות המוחדרות מתחת למזרן התינוק ומתחברות למשדרים חביבים המצויים לצד העריסה ובחדר אחר. שלושה מצבים יש למכשיר: מצב ראשון עוקב אחרי כל נשימה ונשימה של התינוק. כל נשימה גורמת להשמעת "טוק" אחד. מצב שני הוא מצב מושתק חלקית, כלומר כל נשימה זוכה לנורה מהבהבת ומצב שלישי הוא מצב מושתק לחלוטין. אין מעקב אחרי נשימות, אולם בכל פעם שהנשימה פוסקת, המכשיר מתריע ממושכות.
מטרת המכשיר, שכפי שעולה מביקוריי בחנויות למוצרי תינוקות הוא פופולרי מאוד כיום, היא כאמור להתריע מפני מוות בעריסה. כלומר, התרעה של המכשיר אין פירושה שהתינוק רעב או שרגלו נתפסה בדופן העריסה או שמא שיש להחליף לו חיתול, אלא שהוא מת. אני לא ממש רוצה לחשוב על זה, אבל מה לעשות, זה המצב. עד כאן הכל בסדר. באמת מכשיר חשוב ומציל חיים.
העניין הוא באפקט שיש למכשיר הזה על החיים בבית. ביום הראשון הפעלנו את המכשיר החשוב ומציל החיים במצב הראשון, זה של ה"טוק" על כל נשימה. זה היה חשוב ומועיל, כי כך יכולנו לעקוב אחרי כל נשימה של הקטנה, אלא שאחרי רבע שעה בדיוק הודעתי לאמה של התינוקת כי אם היא לא מנתקת ברגע זה את המכשיר היא הופכת מיידית לאם חד הורית. אני הולך. השעות הארוכות בחדר טיפול נמרץ עם הוריה המנוחים הספיקו לי די והותר והבית הזה לא יהפוך לקרדיולוגית ג'. הסכימה. העברנו למצב השני והשלישי, רמת המודעות בבית פחתה בהרבה, אבל אז צצה הבעיה האחרת, הקרדינלית.
למכשיר חשמלי כמו למכשיר חשמלי יש חוקים משלו. בדרך כלל הוא מציית לחוקי התכנות שהכניסו בו בני האדם, אולם לעיתים מזומנות הוא עושה שבת לעצמו. לשם דוגמה רק אספר שבכפר שלנו יש אזעקה המבשרת על זמן כניסת השבת. בשבוע האחרון האזעקה לא פעלה, מה שגרם להרבה יהודים טובים שהתרגלו לסדר את שבתותיהם לפי האזעקה לאחר בזמן כניסת השבת. והנה, יממה אחת לאחר מכן, בעוד בני הכפר נמים את שנת השבת שלהם, פרצה האזעקה במלוא עוזה, דבר שחירב את השבת של הרבה יהודים טובים. ככה זה. המצאת החשמל הרי לא לגמרי הושלמה, כידוע.
ובכן, גם למכשיר החשוב ומציל החיים שלנו יש רגעי משבר קלילים. למשל, כאשר התינוק זז ממקומו. למשל, כאשר מוציאים את התינוק מהעריסה ושוכחים לנתק את המכשיר. במקרים כאלה, נוהג המכשיר להמתין 5 שניות ואז לפרוץ בקול אזעקת אימים, שכבר קודם לכן נתבאר מה פירושה. מכאן יכול הקורא לדמיין לעצמו את הסיטואציה הבאה: אני נם את שנתי, הגברת מוציאה את הילדה מעריסתה לכל צורך שהוא ושוכחת לנתק את המכשיר. כעבור 5 שניות מוחרד הבית בקול אזעקה. אל תוך שנתי השלווה חודרת אזעקה שפירושה, סליחה על הבוטות, שהתינוקת הקטנה והאהובה שלי אינה בחיים. נו, אני קופץ בהיסטריה מטורפת, רץ בצרחות לעריסה, שולח ידיים מבוהלות ומגלה שהעריסה ריקה. במטבח יושבת האם העייפה, מאכילה את הילדה ומתפוצצת מצחוק. בדרך חזרה למיטה אני מודה ליושב במרומים על נס ההצלה המופלא שאירע לנו ומאחל כל רע בעולם למי שהביא לנו את המכשיר הארור הזה. (מה רע בלהביא צ'ק? אני לא מבין).
תאמינו או לא, אבל האירוע המתואר קורה בערך פעם ביום. לאט לאט הולכים חיי ונכנסים לתודעת מוות. בכל רגע נתון יש באויר מודעות לכך שהחיים אינם דבר ספונטני. הם תלויים בחסדו של מכשיר חשמלי. ברצותו יצפצף וברצותו ישתוק. ברצותו יניח לי לחיות את חיי וברצותו יפחיד אותי עד מוות, כפשוטו.
כבר חודש שאני שומע בכל בוקר את קולו של השופר מנסר באויר. בעוד שלושה ימים אשמע אותו ברצף. מאה תקיעות בכל יום מימי ראש השנה. כבר שלושים ושלוש שנים שאני יודע לשם מה באים הקולות הללו: הם באים כדי להקפיץ אותי מהמיטה הוירטואלית שלי ולגרום לי למודעות. "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?" אני מודה ומתוודה. מעולם לא קפצתי מבוהל מהמיטה בשל קולה של אזעקת השופר. חי נפשי שהשנה אני מתייחס לתקיעות אחרת.
