החתונה היפה בעולם

ברגעים האלה, כשאתם קוראים את הדברים האלה, במקומות רבים בארץ מוחות כלות מודאגות את דמעות תוגתן. בעוד כמה שעות הן תצעדנה אל חופתן והיא תהיה אחרת מזו שהם תכננו. היא אולי תתקיים בבית בנוכחות המשפחה, או במלון קטן, בחסות איזו קומבינה, או בחניון של קניון או מקלט של אולפנית או בגאז' של מסחרית. והן מאוכזבות ובוכיות. גם החתן מבואס, אבל לשני אלה יש לפחות את אהבתם ואת כמיהתם זה לזו ואת ערגתם לרגע שבו ימסדו את הקשר ביניהם. סביבם פזורים ברעש מטריד ואינסופי ההורים ובני המשפחה האוהבים שלא מפסיקים לייבב ולחרוד כשכולם מיטלטלים כבר כמה ימים בטלטלת הספק ומתבשלים ביורת הלא נודע שקשה ממנה אין. כבר ידעתי חופה או שתיים השבוע ואני רוצה, בפשטות, לומר להם משהו שהם בוודאי יודעים אבל הם לא מסוגלים ולא מסוגלות לחשוב עליו כשהם במצב הנוכחי: זה הולך להיות הרבה יותר מוצלח מהמקור. זה הולך להיות נוגע ומרגש וזכיר וסוחף. זאת הולכת להיות חתונת העשור. אמיתי.
אם לשפוט לפי החתונות שהשתתפתי בהן כאחד הנבחרים במספר האורחים המצומצם החדש וגם אם לשפוט לפי כל האינפורמציה על אודות חתונות שאגת הארי שקיבלתי השבוע, זהו שחזור מדוייק של חתונות עם כלביא, חתונות המלחמה הגדולה וחתונות הקורונה. שמחה מתפרצת, השואבת את עוצמתה מכך שהיא אצורה, אירועים מלאי אהבה ותמיכה ומעל הכל – הסוד הגלוי לכולם אבל זה שלא מדובר בו, משום מה: ככל שחתונה קטנה יותר כך היא יפה יותר. ככל שחתונה קטנה יותר ומידתית יותר כך היא הולמת יותר את האירוע ואת הזוג ונעשית נכונה יותר. וחלק עצום מהצלחתה של מסיבה זה שהיא פרופורציונלית ונכונה במידותיה, ומתאימה לתוכן שלה.הן אתם יודעים שחתונה שנראית כמו הספירה לאחור בליל התחלף השנה החדשה בככר טיים היא דבר מגוחך, כן? אבל לא יעזור כלום. ממשיכים ומקיימים חתונות כאלה. אז פעם בכמה שנים בא איזה מצב חירום, שלא נדע, הוא מאלץ צמצום כפוי של האירועים וראו זה פלא: הם נעשים יפים וטובים יותר. לא בגלל חמינאי המתפלל עליהם מלמעלה בגיהנום, אלא בגלל 400 הודעות הוואטסאפ שנשלחו וביטלו והותירו רשימה מדוייקת של 50 או 150 או מה שהוחלט ומה שהותר.
נער הייתי וגם זקנתי ואני יודע שאלו מילים שמושחתות לריק. כבר היינו בקורונה ונשבענו שכל האירועים יהיו קטנים ומידתיים ובליל הסדר נהיה לבד בבית ובית הכנסת הקטן בחניון ימשיך ויפעל ובמקום ללכת למסעדות נעשה בבית רביולי ערמונים – וכלום לא נשאר מזה. חזרנו לסורנו. אבל נו, מילא. אני לא פה כדי להטיף מוסר אלא כדי לספר לכלה המאושרת, שבמקום לצעוד על השטיח האדום באולמי בונבון היא תמעד על שביל הכורכר בדרך אל הפרגולה במשק של דודה בתיה ודוד נתן: מנעי קולך מבכי ילדה אהובה. זאת הולכת להיות החתונה הכי יפה בעולם.