התפקיד המפוקפק של יו"ר ועדת הכספים הוא תפקיד בעל אופי משתנה. תלוי מי ממלא אותו. כשיושב ראש ועדת הכספים הוא ח"כ גדליה גל מהמערך או ח"כ הירשזון מהליכוד, תפקיד יו"ר הכספים הוא תפקיד פקידותי לכל דבר ועניין. הוא אמנם מוקד לכוח רב. ביכולתו של יו"ר הועדה לשרת את שולחיו, אדוני הקואליציה, באמצעות נקיטת סנקציות; אולם הוא עדיין תפקיד פקידותי. לעומת זאת, כאשר בראש הועדה יושב איש עם כיפה וזקן גדול, הוא הופך למנכ"ל המדינה. כולם יודעים שהחרדי לא הגיע לועדת הכספים כדי לתרום לזרוע המחוקקת וכדי להשפיע מבפנים על המאמצים להשלים את גדר ההפרדה. הוא הגיע כדי לדאוג לכסף עבור האינטרסים של המפלגה החרדית שלו, באמצעות תפקידו רב העוצמה. זוהי, אגב, לא סתם קביעה מוגזמת המוצגת כאן בסרקאזם כדי להפריך אותה בעוד שורות אחדות. זה פשוט נכון. המפלגות הגדולות מתייחסות לראשות הועדה הזו כמו לתפקיד בכיר ונושא כוח ואילו יהדות התורה מתייחסת אליו כאמצעי לדאוג לאינטרסים שלה.
ואחרי כל ההקדמה הזו ראוי לשאול שאלה.
החרדים עסוקים חמישים אחוז מזמנם במאמצים להשיל מעליהם את הסטיגמות שהודבקו להם. חשוב לנו מאוד להיראות טוב. כשמישהו מבצע את המשוואה המרושעת של חרדים=כסף, אנחנו נעלבים, באמת, עד עמקי נשמתנו, ואם יש משהו שאנחנו באמת לא סולחים עליו זה על מה שלפיד אמר, שכל מה שמעניין את החרדים זה כסף.
איזה היגיון יש, איפוא, בדרישה לקבל את ראשות ועדת הכספים? האין זו איוולת גמורה? במשך שנתיים עומדת שינוי ומצווחת כלפי החרדי מעוקל האף ומגודל הזקן שכל מה שמעניין אותו זה כסף והוא עומד ומצווח כנגדה שזה לא נכון ושזה פשע להאשים אותו בזה, ואז, כשמגיע רגע המבחן וניתנת לו האפשרות לבחור תפקיד, הוא ממהר ובוחר את ראשות ועדת הכספים. לא את ראשות המועצה לביטחון לאומי, ולא את ראשות רשות הנמלים והרכבות, ואף לא את ראשות הועדה לביקורת המדינה. רק את ועדת הכספים. אז מה, הם כל כך מטומטמים שם, ביהדות התורה?
התשובה היא פשוטה להפליא, והיא אמורה להטריד כל ישראלי. יהדות התורה דורשת את ועדת הכספים מפני ששימו לב, זו הדרך היחידה שלה לגרום לכך שמצביעיה יקבלו את התקציבים המגיעים להם בדין, כמו שהם מגיעים לכל אזרח במדינה. כשבראשות ועדת הכספים יושב חרדי, פקידי האוצר חייבים להעביר לחרדים את התקציבים המגיעים להם ולא להתעלל בהם ולקפח אותם. אם הם לא ינהגו כך, עתיד היו"ר החרדי לעשות להם את המוות בשלל נושאים תקציביים אחרים. זאת אומרת כך: במדינת ישראל יש אזרחים שמקבלים את המגיע להם באמצעות החזקה בתעודת זהות כחולה, ויש אזרחים שכדי לקבל תקציב מינימלי לגני הילדים שלהם, למשל, צריכים לשם כך לשלוט על העברת התקציבים של המדינה כולה. אחרת, אם הם לא יהיו שם בתוך חדר החלוקה, הם פשוט יעופו מהרשימה ואת אף אחד זה לא יעניין.
הסיבה לטירוף הזה היא חוקתית, ואין טעם להיכנס עתה לפרטיה. היא נובעת, בגדול, מזה שתקציבי החינוך של החרדים והערבים אינם חלק מתקציב המדינה, אלא מוגדרים כ"תמיכות". ככאלה, הם אינם מועברים באופן אוטומטי, אלא דורשים אופרציה של אישורים ופעולות אקטיביות. בדרך, יכול כל פקיד דל שכל לעכב אותם ככל העולה על רוחו. זה כל הסיפור.
לכן, בשעה שאתם מעיינים בדברי הטעם של שינוי אודות החרדים הפרזיטים, תנו דעתכם על כך שבישראל 2004 יש ציבור המונה חמישית מהאוכלוסיה, שכדי לקבל את מה שכולם מקבלים, הוא צריך להפוך את העולם במאמצים. יותר מזה: הוא נדרש לוותר על כבודו.
