משקפיים חב"דיות

הכל התחיל במכולת.

יום אחד, לפני שנים אחדות, עמדתי כמנהגי מידי יום במינימרקט שאול המפורסם והמתנתי לתורי על יד הקופה. כמנהג המקום, היטיתי את ראשי שמאלה לקלוט מעט מכותרות העיתונים שעמדו מסודרים בטוריהם על המדף. כמעט לא השגחתי בשני נערים צעירים שעמדו על ידי ועיינו אף הם בשערו המרהיב של "כפר חב"ד" שבאותו שבוע הוקדש לאירוע שהתקיים במוסקבה. מן השער הציץ אלי קלסתרו המאיים של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שככל הנראה השתתף באירוע, כהרגלו בשנים האחרונות.

פתאום קלטתי, בחצי אוזן, שיחה בין הנערים. הם היו ילדים רכים, בני שלוש עשרה ארבע עשרה בלבד, בעלי עיניים יוקדות ומודעות תקשורתית עזה. אחד מהם החזיק את העיתון, החווה בידו על התמונה ואמר לרעהו כך, מילה במילה: זה פוטין. הוא הנשיא של רוסיה. הוא שונא את אהרונוב. אל תשאל. בלגאן שלם.

ספק בעיני אם במרץ 2000, בשעה שעשה ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין את דרכו על פני השטיח האדום במסדרונות הענק של הקרמלין בדרך אל השבעתו כנשיא רוסיה, טרדה את מנוחתו שאלת הספרים או הפולמוס בדבר מועד הבחירות באגו"ח, אולם דבר אחד בטוח: עבור קהל גדול וחשוב, החורג בהרבה מגבולות שיחתם של שני הנערים בחנות, כל כולו של פוטין הגדול, הרם והנישא אינו יותר מתפאורה בתמונתם המשותפת של לוי לבייב והרב לאזאר.

לתופעה המרתקת הזו, אליה נחשפתי לפני שנים אחדות במהלך מסעי המתמשך והולך על עבר ליבת ליובאוויטש, ומאז היא הולכת ומתעצמת בעיני, קוראים "משקפיים חבדיו"ת". היא אומרת, בפשטות, שחבדני"ק רואה בכל העולם כולו סטטיסט, ניצב, שמשחק תפקיד, גדול או זוטר במערכה האמיתית, המרכזית, המערכה החבדי"ת. כיון שכך, הוא מסגל לעצמו גם מערכות ראייה, שמיעה ותקשורת סלקטיביות, המבצעות אוטומטית את השינוי המתבקש באינפורמציה, כך שתתאים להלוך המחשבה הזה.

כשחבדני"ק שומע את המילה "תל אביב" הוא שומע, בפועל ממש, "גערליצקי". כשהוא שומע "רכבת תחתית" הוא בפועל שומע "תחנת קינגסטון". כשהוא פתאום מתבשר על ירי קטיושות בקרית שמונה, דבר ראשון הוא רואה בדמיונו את גופו הגדול של יגאל ציפורי. אחרי רגע התמונה מתקרבת ובתוך בטנו של יגאל הוא רואה יללת צופרים, ירידה למקלטים, משמעות מדינית ובטחונית וכו'.

הוא לא רק שומע כך, הוא גם חושב ומגיב כך. תפוס חבדני"ק ונסה להיכנס איתו לשיחה בכל נושא בעולם. דבר, לצורך דוגמה, על הרבי מגור, ה"לב שמחה" זצ"ל. הוא מכיר ומוקיר את דמותו, אפשר שהוא אף בקי בתורתו, במנהגיו ובמורשתו; אבל מה שהוא יגיד לך מייד זה: כן. הוא היה בסיום הרמב"ם תשמ"ט. יכול איש פוליטי כלשהו להיות נאשם ברצח ובגנבה, לאבד את משרתו, להיזרק מביתו, להתעמר בעובדיו ולעשות כל דבר אסור, אבל בזכרון הקולקטיבי התנועתי הוא ייצרב לנצח רק כ"שונא חב"ד", כי פעם, בתחילת הממי"ם, הוא לא נתן למנשה אלטהויז להיכנס למשרדו למבצעים.

בדברים הקטנים כמו בדברים הגדולים. בואו נעשה משחק אסוסיאציות קטן. בדקו את עצמכם. מהר.

הבית הלבן.

(שמטוב).

כלכלה עולמית.

(לבייב, בוגלובוב. אלן גרינספן היה פעם אצל יהושע מצגר בבית חב"ד מנהטן)

אירופה הקלאסית.

(מרכז רבני אירופה).

פגעי מזג האויר.

(פעילות חב"ד בצונאמי).

שח מט

(התמונה המפורסמת מליל ניטל)

הועדה לאנרגיה אטומית

(היחידות של בגין לפני הפצצת הכור העיראקי)

גביע אירופה

(גלויברמן)

שמש

("היכונו")

הוליווד, קולנוע

("טלטון")

תקשורת

(אורי רווח)

כוח

(התמונה הקבוצתית)

לכו עם זה הלאה. זה עובד, האמינו לי.

האמת ניתנת להיאמר, שבמבט ראשון ניתן להתייחס שלא בחיוב לתופעה. היא נראית כמו מה שהיה מכונה פעם "צמצום". אלה, אתה אומר לעצמך, אין להם בעולמם אלא את דל"ת אמותיהם. האופקים הרחבים היחידים שלהם הם האופקים של ישראל הרשקוביץ. כשאתה נחשף יותר ומתחיל להבין את המנוע שפועם בלב כל העסק, אתה הולך ומתפעם, הולך ומשתכנע שאי אפשר אחרת.

זאת בחירה מודעת. פועל יוצא טבעי ומוכרח מכך שהראש ומרכז התודעה שבו סבים סביב ציר אמונתי אחד. במצב כזה, ניתן להרחיב אופקים עד בלי גבול וניתן לשאוב אינפורמציה עד אין קץ. נקודת החיבור לתודעה, תרגום הנתונים, לעולם יעברו תהליך חיבו"ד מתחייב. עולם בשירות רעיון. כך חושב חבדני"ק. כך חייב לחשוב חבדני"ק.

**

זה כל העניין, טייערע ברידער. צריך להתעמק ולהבין אותו היטב. ועד אז, פורים שמח שיהיה לכולנו. פורים, כן? אתם יודעים, נו, ויהי בימי אחשוורוש, הוא אחשוורוש המולך מגבי הולצברג ועד מנדל ליפסקר, שבע ועשרים ומאה סניפים, והסתובב אצלו אביגדור אחד, שונא ומנגד שחבל על הזמן, שכל הזמן רק הכפיש ורצה להרוג, עד שבחסדי שמים היתה יד השליח והשלוחה שי' על העליונה ודידן נצח בכפליים ומאז יש בצא"ח מבצע משלוח מנות. א פריילאכן פורים.