והנה הבלוף הכי גדול של מערכת הבחירות הזו: האמירה כאילו הבחירות האלה הם "על נתניהו". אלה מעריצים אותו כאילו הוא אלוהים ואלה מתעבים אותו כאילו הוא השטן. וזה שקר. שקר מכוון שנועד להסתיר אמת חשובה, והיא שהבחירות האלה היו באמת על אידיאולוגיה ובאמת על פניה של המדינה ובאמת על סוגיות רציניות. הבחירות האלה הן עלינו. נתניהו רק נקלע לסיטואציה.
נכון שבמבט ראשון נראה היה כאילו כל מה שיש לשמאל לומר זה כתבי חשדות, מסית ומפלג, די נמאס ושאר שקרים, ונכון שכאילו מה שהיה לימין לומר זה מה אתם מבלבלים את הראש ביבי מלכנו והמצב נהדר, אבל מתחת לפני השטח ניטש קרב אדירים, מטלטל, סודק וקורע.
והקרב הזה לא ניטש בין ימין לשמאל של פעם, אלה של סוגיות הליבה המדיניות וכלכליות. הקרב סביב סוגיות אלה (שגם פעם לא באמת היה עליהן, אבל לא משנה) כבר הוכרע מזמן והבחירות האלה רק חיזקו את ההכרעה הזו פי מיליון. הרי בראש מפלגת האופוזיציה העיקרית עומדים שלושה ימניים והשמאל האידיאולוגי הותיק זכה בקושי במניין קולות; הקרב האמיתי הוא בין שני מחנות שבעשור הנוכחי מעבירים סופית את הלפיד מזה לזה. זה קרב על ההגמוניה, קרב על פניה של המדינה. ואם לדייק: קרב על יהדותה של המדינה. המדינה השתנתה, סוף סוף. היא יהודית יותר, מזרחית יותר, לאומית יותר, פלורליסטית יותר וכמובן ימנית יותר. תמו ימיו של השבט השולט, זה שקבע את קלסתרו של המקום הזה, זה שהעניק לו את אופיו ואת עיקר משקלו, ובאו ימיהם של השבטים האחרים. תמו ימיהם של הישראלים ובאו ימיהם של היהודים הישראלים.
התהליך הזה החל כבר מזמן והוא מגיע לשיאו בשנים האלה ממש. באופן טבעי הוא מוציא המונים מדעתם. ככה זה. אין מה לעשות. והוא לב העניין. ועליו ניטש הקרב. וכל השאר אחיזת עיניים ומסך עשן מטשטש.
כשהשמאל טען בלהט: בואו נעיף אותו ונעשה כאן מדינה משגעת – הוא ידע היטב שברוב המדדים המצב טוב ואין שום כאוס וזה נשמע קצת מגוחך. אז למה הוא התכוון? הנטייה הטבעית היא לומר: שקרנים דמוקרטים. אתם מעוותים את המציאות כדי לזכות בקולות. אבל זה לא מדוייק. כי כשהשמאל מדבר על כאוס הוא מדבר על תחושת מצוקה אמיתית, רק שהוא לא יודע או לא יכול לקרוא לה בשמה. הכאוס באפוזיציה הוא אכן כאוס, ותחושת אובדן השליטה אכן קיימת, אבל לא בגלל מצב כלכלי או מדיני ולא בגלל מדדים או נתונים אלא בגלל התרחשות התהליך הבלתי נמנע של חילופי הדורות, העברת ההגמוניה ושינוי פניה של המדינה.
והתהליך הזה הוא בכלל לא פוליטי, לעזאזל. פוליטיקה היא רק חלק ממנו. ההנחה בשיח השמאלני היא כזו: השלטון בידי הימין וזה גורם לכך שהמדינה ימנית. מכאן שבואו נעביר את השלטון לידי השמאל והמדינה תהיה שמאלנית. וזה כל כך ילדותי ומצחיק, שבא למות. הפוך חברים, הפוך. המדינה היא כזו, ולכן, באופן טבעי, השלטון הוא כזה. כי כאן דמוקרטיה, והמצוקה שלכן טבעית ומובנת, אבל ככה זה.
ונתניהו? הוא בעצם כלי בידי שני הצדדים. השמאל, שכאמור לא יכול להביע את מצוקתו האמיתית, מנצל אותו כדי לחבוט בו, להסיח את הדעת, להעמיד אותו בלב סדר היום ולנסות לגנוב את השלטון, והימין מנצל את עוצמתו וגאונותו כדי לנצח את המתקפה הזו, שהיא מאוד מתוחכמת ומאוד עוצמתית. הוא קולט החיצים של השמאל אבל הוא גם איל הברזל של הימין. ועל כן התודה על שירותו למען העם צריכה להיות עוד יותר גדולה. לא רק על מה שהוא עשה אלא גם על מה שהוא מנע, ולא רק מימין אלא גם משמאל.
אשר על כן אל תגידו שמיליון איש הוסתו לשנוא את נתניהו ועל כן הצביעו הצבעה בניגוד למצפונם, כי זה נכון רק למחצה: הם אכן הוסתו בשקר ובמשטמה ובחוסר יושר בסיסי לשנוא את נתניהו, אבל הם הצביעו בהתאם למצפונם. רובם באמת מתנגדים לתהליך שהמדינה עוברת וזו זכותם המלאה. רק מה לעשות: הם המיעוט.
(צריך להעיר שהניתוח הגאוני הזה מתייחס לישראל היהודית. הוא משפיע כמובן גם על ישראל הכללית אבל שם העניין הרבה יותר מורכב. רק אומר במילה אחת שתהליכי ההתייהדות וההיימנה של ישראל מיטיבים כמובן עם האזרחים הערבים, אבל עוד ידובר בזה. יש לי 4 שנים).
