רביעי, בית קפה, ירושלים.
אני נפגש עם שניים. מולי דידי, דובר פעיל ומצליח של ארגון חברתי גדול. "פעמונים". לידו טלי. מנהלת המשאבים של אותו ארגון. אני קשור לארגון כבר שנים ארוכות ומסייע לו בכל דרך. הפעם התכנסנו כדי לבחון אפשרויות ליחצו"ן אמירה מסויימת של הארגון בעיתונות.
דידי לא רגוע. הוא מנסה מכל עבר. שמע, הוא אומר. זאת כותרת מצויינת! עזוב, אני אומר לו. זאת לא כותרת. למה? הוא מזדעק. מה יותר כותרת מזה? מחקר שלנו מגלה כי משפחה ממוצעת יכולה לחסוך בהתנהלות נכונה למעלה מ2000 ₪ בחודש!
שמעתי, אני אומר לו. זו לא כותרת. זו כותרת? נראה אותך. תכניס את זה לעיתון ככותרת. תנסה ברדיו. בטלויזיה. עזוב, נו, בוא נחשוב יצירתית איך הנתון החשוב הזה, שהוא באמת חשוב, יכול להיכנס לעתונות.
אנחנו, שני הבנים, מדברים ומדברים, וטלי לא איתנו. מדובר בבחורה מרוכזת וממוקדת במטרותיה, אבל הפעם היא לא אתנו. היא זו שזימנה את הפגישה, שהיו לה מטרות מוגדרות, והיא בכלל לא כאן. טלי? אני שואל, מה קרה? היא בקושי עונה. מתעסקת בטלפון ובסמס, במייל ובפייסבוק, קמה לשיחה בהולה, מתיישבת ושוב מסמסת, משיבה לדוא"ל ושוב קמה לשיחה בהולה, מהומה. הקפה שלה התקרר זה כבר. הוא גם נשפך, מרוב בהילות, והיא בשלה.
ניצלתי דקת הפוגה וגיליתי במה העניין. ובכן כך: טלי שלנו עסוקה בבלימת גל תקשורתי אדיר שמוטח לעבר פניה. היא דיברה, בעשר הדקות שחלפו עם ידיעות ועם גלצ, עם רשת ב ועם שש עם, עם 2 תכניות בוקר ועם מעריב, עם תחנה אזורית ועם מקומון צפוני ועוד היד נטויה. כולם רוצים ראיון, כולם רוצים שיחה, חלקם רוצה תמונה. טלי מאוד מאוד פופולרית היום. ועסוקה, גם.
האם קשורה טלי באיזושהי דרך לדו"ח סאב"א אודות התחמשותה הגרעינית של אירן שהתפרסם הבוקר? האם היא מעורבת בפולמוס הועדה למינוי שופטים? האם בידיה פרטים נוספים על הלידה של גל גדות?
לא ולא ולא.
טלי פרסמה הבוקר, לפי תומה, סטטוס בחשבון הפייסבוק שלה, בו היא קראה להעתיק את מחאת העגלות שהיא היתה אחת ממארגניה, גם לנושא הטעון של פסטיבלי חנוכה. כתבה, עזבה את הבית, נסעה לעבודה. זהו. נגמר. כל השאר בא מעצמו.
הבטתי אל השולחן שמולי על שני יושביו ולא יכולתי שלא למות מצחוק עצוב. הנה, סמסטר שלם של לימודי תקשורת/יח"צ בעשר דקות על שולחן קטן אחד.
דידי מחזיק פצצה ביד. הידיעה שלו היא באמת בשרית ובעלת משקל. הנה, הביטו. אם תהיו חכמים ותתנהגו נכון, תוכלו לחסוך למעלה מ2000 ₪ בחודש. זה מוכח, כמעט מדעית, על ידי מאות מקרים שנבדקו לעומק. הסכיתו ושמעו. ראיתם על זה מילה בעיתון? גם אני לא. אבל הפצצה של דידי קרה. לכשתופעל, בדרך כלשהי, היא תתחמם מעט, אבל כמו שהיא עכשיו היא קרה.
טלי מחזיקה בידה הגיג נחמד. אפילו צודק ונכון, אבל כולה הגיג. אבל הוא חם, ההגיג הזה. הוא רותח מחום, כי הוא נוגע בשני עולמות לוהטים ובוערים תקשורתית: פסטיבלי חנוכה שלפנינו (וכולנו מצווים אוטוטו לעסוק בהם תקשורתית) והמחאות החברתיות שמאחורינו. שני אזורי להט תקשורתי עצום שמייצר סביבו הילת חום. הסטטוס של טלי הוא בעצם, אם מביאים בחשבון את הטמפרטורה הכוללת של שני העולמות מהם הוא מורכב, הפריט התקשורתי המוביל בישראל ברגע זה. תוסיפו לזה את העובדה שטלי בחורה ידועה חברתית (טלי חייט אבירז, פעילת העבודה וחברת מועצת נס ציונה) ובעיקר שטלי קשורה אישית למחאת העגלות – וקיבלתם אייטם פותח לכל מהדורה שהיא.
לו יכולים היו דידי וטלי (ואני) להעתיק משהו מן ההצלחה הזו גם לשם הנושא שלשמו התכנסנו, נושא חשוב לא פחות, הם היו שמחים מאוד, כמובן. זהו, בעצם, אותו מסר חשוב, רק מכיוון אחר; הם לא יצליחו לעשות את זה וייאלצו להמתין להזדמנות אחרת. מה לעשות. אייטם תקשורתי הוא כמו פלאפל: כשהוא חם, לא ממש משנה אם הוא טעים. כשהוא קר – לא ממש יעזור שהוא טעים.
