בשל צוקי עיתים ותנאי חיים יצא כך שבפעם הראשונה ראיתי ושמעתי את ג'קי לוי מופיע מהצד של הבמה. לצידו. זו אמנם חווייה מסוייגת מעט, פחות טוטאלית מלצפות בו מכיוון הקהל, אבל הפוזיציה הזו העניקה לי זווית נוספת: היא סיפקה לי מבט אל הקהל, וכך ראיתי ושמעתי לא רק את התוכן האדיר של ג'קי, אלא גם ראיתי מה זה עושה לקהל שלו.
מאז ראיתי את ג'קי מאות פעמים. לפעמים מצד הקהל אבל מעיקר מצד הבמה. זכיתי להיות שותף שלו זה חמש עשרה שנים במסגרת הופעה זוגית, במסגרת הטיש בשלושה וברדיו. אני תמיד חווה את החוויה הזו מן הצד. תמיד מצד שמאל שלו, כך שאין לי מושג מה יש לו מצד ימין אבל אני מהמר שגם שם יש לסת גדולה ומחודדת ופאה קצוצה באלכסון. אני מביט בו מהופנט. מכיר כל אגל זיעה. את זווית ההחזקה של המיקרופון. תמיד נמוך, כדי לא להסתיר את הפנים. את העמידה התמירה המדוייקת, התנועה הקלה, המינימלית והמתנגנת, נעילת הפה והבליעה אחרי פאנצ', הכל.
והתוכן, התוכן, יא וואראדי. אין קטע שהוא פחות ממושלם. כיון שיש לנו קילומטראז', אני גם חוזה במו עיני כיצד העלילה והקצב ובחירת המילים מתדייקות ומזדקקות. לפעמים זה במילה. לפעמים בשנייה של שתיקה. בגמגום מתודי מתוכנן. הוא עומד שם על הבמה מלהטט במילותיו ובמשפטיו, בשתיקותיו ובתנועותיו. ולש את הקהל. כשמסיים ללוש מקפל פעמיים ולש שוב. ואז מרדד ומניף ושוב מניף ובום. מדביק אותם על הטאבון. לא אוסיף עוד כדי שלא לחטוא בחנפנות יתר אבל באהבה גדולה ובקנאה גדולה אומר שלא בא כדבר הזה. ג'קי הוא אמן המילים והסיפורים הכי גדול והכי מצחיק שיש לנו היום. כן ירבה וכן יפרוץ.
את מרבית סיפוריו אני מכיר. הן מהבמה והן מהעיתון והן ממאחורי הקלעים והן מן הדרך הלוך והן מן הדרך חזור. כשנטלתי לידי את "כאן לא בית קפה", ספר סיפוריו החדש המספר סיפורי בתי כנסת, ציפיתי לפגוש דמויות מוכרות ולהפתעתי הנעימה פגשתי רק אחד כזה ועוד שניים במרומז. כל השאר הם עולמות חדשים שג'קי ברא בבתי כנסת בשכונה וביישוב ובקיבוץ ובעיירה ובפרבר. וכשרון הסיפר מהבמה ומהעיתון ומהרדיו והטלויזיה מועתק אל הדפים ואל הפרקים, אל רבדי שפה וסגנון חדשים, אל מגוון סגנונות ומקצבים ואל שדה אמנותי שמשלב את כל מה שג'קי ידע ועשה כל השנים עם יכולות חדשות ומפתיעות. סיימתי אותו בשקיקה מכריכה לכריכה. ללא כוס מים אפילו.
אז יישר כח ר' יענקב כמו שאומרים בבית הכנסת שלנו. או חזק וברוך ריבי יעקב כמו שאומרים בשלך. ואתם לכו ותרכשו את "כאן לא בית קפה" הנפלא ותראו שבית כנסת זה לא רק בשביל לריב ולתקן את הבעל קורא. יש גם אחלה סיפורים.
רבי חנניה בן עקשיא
קדיש דרבנן
