כבר בסופר, בין המדפים, הבנתי שאכן נשלחתי למשימה ההירואית ביותר שאבצע בחיי. את כל כוחותיי הנפשיים הייתי צריך לגייס כדי לפנות לשת צוות בשאלה המוזרה כל כך ״איפה יש מירין״. לשמחתי גם היא לא כל כך הבינה על מה אני מדבר, ואז, במבוכה, תיקנתי ל״סירים״. ״סירים, סליחה, איפה יש סירים. פשוט לא שמעת טוב״. מקווה שהיא האמינה.
אוי, הבושה. אני, קובי, ממלא עגלה בקינואה, דוחן, בורגול, פיטריות, טופו, סייטן ועוד מיני עונשים איומים שהיתרון היחיד שלהם הוא שאין לך צורך לבדוק את כשרותם: הם פשוט לא אוכל.
מצוייד בשקיות ענק הגעתי הביתה. בפתח כבר חיכתה לי זו שעמה אני עתיד לבלות את החווייה המוזרה הזו, השפית המקסימה איריס לוי (״שף פרטי״), שלשמחתי התגלתה מיידית גם כבחורה נהדרת ומלאת חוש הומור וגם כשפית מן היישוב שמתמחה. ג ם באוכל טבעוני. לא רק, תודה לא-ל.
התחלנו. איריס החלה בהשריית העדשים השחורות (שחורים? שחורות? אין לי מושג. בוא נאמר שזה לא ממש משנה). ביחד קצצנו ירקות ואז היא עברה להרצאה נטולת חשק אודות מזון טבעוני. הקשבתי בעניין תוך שאני ממוקד בצמח הנודע טבק עם מעט ניקוטין, ואז עברנו לקיצוץ פטריות (לא לשטוף! לא לקלף!), השלמנו את המלאכה ואז הגיע הדבר האמיתי: סייטן.
את הקטע הבא הייתי יכול לכתוב בהרבה סגנונות תקינים פוליטית, להיות עדין ומתחשב או ענייני ומקצועי. לאחר מחשבה ומתוך תחושת שליחות עזה, אני בוחר לנקוט במינוח הבא: סייטן זה צואת אוגרים שיובשה, עברה תהליך צביעה לאפור, נחתכה, נארזה ונמכרת בחנויות טבע. להקיא רק מלראות. על פי ההגדרה המדעית, סייטן, שהוא הלהיט התורן של טבעונים, זה שמחליף את הטופו הדוחה, הוא גלוטן מרוכז המופרש מהחיטה ויוצר חומר בריא, אכיל וקולט טעמים. בפועל הוא בדיוק מה שכתבתי לפני שורה וחצי.
איריס חתכה את הסייטן לקוביות, צרבה אותו במעט שמן ועמדה להטיל אותו לתוך הסיר בו בעבע רוטב נפלא של בצל, יין אדום, סלרי קצוץ וסילאן.
בשלב הזה כבר היו מוכנים ההמבורגר עדשים (נחמד) והפלאפל פטריות (לא רע בכלל). הם כבר צולחתו בכשרון וכל שנותר הוא המנה העיקרית: הסייטן.
ואז זה קרה: איריס הרימה את הקערה עם קוביות הסייטן, ריחו של הרוטב היה משכר. ידה כבר היתה בגובה המבוקש ואז, בשנייה אחד מרהיבה של חסד, הבנה הדדית ואחוות חובבי אוכל, הבטנו זה בעיני זו והבנו הכל. היא הורידה באיטיות את הקערה, אני רצתי למקרר והבאתי ממנו כבד עוף צלוי ומוכשר שנותר משבת, קצצנו בשתיקה ובאושר את הכבד, יצקנו אותו לרוטב וכעבור דקות אחדות אכלנו יחד בחיוך רחב את הארוחה המוזרה ביותר שראיתם: מנה ראשונה ומנת ביניים מבית ג׳ונתן ספרן פויר, ומנה עיקרית מבית שאול אברון. כך מנצחים את המערכת.
