- יהודי, כל יהודי, שקרא את הדיווח של ה"טלגרף" על יהדותו של אחמדינאג'אד, חייב להיות שלם וכן עם עצמו ולהודות בפני עצמו על האמת: נכון ברגע שאנחנו נתקלים בידיעה כזו, על הסבא היהודי של לנין, על האפשרות שלהיטלר היה סב יהודי או על אחמדינאג'אד, אנחנו אמנם ממש מזועזעים, אבל ברקע מרחפת לה איזו תחושת גאווה קטנה, אירונית ומחוייכת של "תראו כמה רחוק הגענו"? נכון שבאופן כללי אנחנו מעדיפים יהודים מפורסמים כאלה, רוצחי עמים ופושעי עולם על פני כל מיני גנבים קטנים ושכונתיים? אולי מה שהכי חשוב לנו, בסופו של דבר, זו ההצלחה העולמית?
- אם יש בעולם עוד ביטוי מובהק לאנטישמיות האימננטית בתרבות המערב, הרי זו הריצה האובססיבית לחיפוש הקשר היהודי של כל טינופת ומוכה שחין רע. אלפי קולמוסים כבר נשברו ונהרות דיו נשפכו סביב המחקר אודות שורשיהם היהודיים של היטלר (מדובר בקשקוש), לנין (ברור. סבא מוישה בלנק), סטאלין ועוד סמארקצ'ים. אפשר די עם העניין הזה? האנטישמיות תחלוף מן העולם לא ביום שכולם יחדלו לשנוא את היהודים אלא ביום שיחדלו לעסוק בנושא. הניחו לנו, זה כל מה שאנו מבקשים.
- הצגתו של אחמדינאג'אד, שוב ושוב כ"מכחיש שואה", מתחילה קצת לעצבן. מדובר בבחור החפץ בהשמדת ישראל ומפתח, בשני מקומות שונים, אמצעי אפקטיבי להשגת המטרה הזו די בקלות. נושא ההכחשה הוא אמנם סימבול חזק וקליט, אבל ההיטפלות אליו מטרידה לעיתים. עושה רושם שאם הדבר האחרון שאחמדינאג'אד יאמר לפני שילחץ על הכפתור יהיה "סליחה, בעצם מיידאנק לא היה מפעל לצמר גפן", אנחנו נסלח לו ונתאדה אל מותנו בחיוך קל על השפתיים.
- "אורג טליתות" – דווקא אחלה הגדרה למי שחפץ בהפיכת כל היהודים לגופות.
- עזבו אתכם מאחמדינאג'אד. את מי הוא מעניין? אני בכלל שמעתי שהשופט גולדסטון נולד יהודי.
