הסמיכות של חג השבועות לפרשת השבוע במדבר מעוררת רעיון יפה ויסודי שקשור באחת ממהויותיו של החג הזה והוא היותו יום מתן תורה. התורה ניתנה במדבר. זה נראה כאילו אקראי כי שם היו ישראל ביציאתם ממצרים אבל בכל זאת זה קצת מוזר. הן היה לעם יעד וחיכתה להם ארץ קדושה. היה הגיוני יותר לתת את התורה ברוב טקס בארץ ישראל, ולא ״על הדרך״ במדבר. על פי חז״ל היה בכך משהו מכוון: ״ניתנה תורה בדימוס [מקום חופשי], פרהסיה [מקום ציבורי], במקום הפקר, וכל הרוצה לקבל יבוא ויקבל" כלומר, המדבר הוא מקום הפקר המשוחרר לכל, וכל מי שחפץ בכך יכול לקבל את התורה ללא כל יתרון תרבותי או מקומי למישהו אחר.
העניין הזה יסודי מאוד בהבנת הקשר ומערכת היחסים בין האומה ותורתה. חז״ל פוסלים מראש כל העמדה היררכית ומעמדית בקשר ל״בעלות״ על התורה. אם התורה הייתה ניתנת במקום מיושב או בארץ ישראל, הם אומרים, היה למישהו פתחון פה לטעון "התורה שלי" ושייכת אליי תרבותית. חז״ל אפילו מנבאים מראש את הויכוח: במקרה של מתן תורה בארץ ישראל כל שבט היה יכול לומר "בנחלתי ניתנה", וכל מי שאין לו נחלה היה יכול להרגיש כאורח. לכן ניתנה התורה במדבר. במקום שבהגדרה המהותית הוא לא של אף אחד. היא פתוחה לכל מי שירצה לבוא ולקבל אותה ואין מי שיכול לטעון בעלות, אין מי שיכול להרגיש שמעמדו פחות.
זה לא שהיא לא של אף אחד, אלא היא לא של אף אחד יותר מהשני. היא של כולם. יש בתורה, על פי חז״ל, יסוד ״מדברי״ שהופך אותה נגישה לכל עם מקבליה וכך רצה נותן התורה לעצב אותה. אין לדעת אם בשעה שחז״ל כתבו את הדברים הם ראו בעיני רוחם תיקוני ליל שבועות חילוניים בלב תל אביב וירושלים. אחרי שנים רבות של אי נוחות מסויימת מפריחתה של ״תורה חילונית״, עניין שקצת קשה להכלה לנפש האורתודוכסית, אני מבין שהם בהחלט התכוונו גם לזה, אבל זה לא העניין. העניין הוא העוול בן השנים המתקיים בישראל בדמות הניכור של דורות רבים מידי מהמקורות התורתיים, הן כמקורות השראה והן כמקורות סמכות. זה מתחיל מהבריחה המכוונת של הדור הראשון, כמובן, אבל זה נמשך ומונצח בשל הזיהוי המוחלט של התורה עם שומריה ומקיימיה והסכסוך המרחף כל הזמן ברקע בין השבטים. דוד אחרי דור מפסיד את היקר בנכסיו בגלל מבנה שבטי וחברתי. זה היה יכול כבר מזמן להשתנות, הן במערכת החינוך והן בחברה כולה, אבל זה לא משתנה. גם אם יש תהליכים, הם איטיים ונבלמים בגלל המשך קיומו של ״הסכסוך״. בא חג השבועות שנופל סמוך לפרשת במדבר ומזכיר לנו: מדבר אמרנו, מדבר. התורה הזו שייכת לכל יהודיה ויהודי. הם רק צריכים לבוא ולקחת. האינטרס צריך להיות בעיקר שלהם.
