תודו שזה חג קצת מוזר.
כלומר, הדרך שבה חוגגים ומציינים אותו היא קצת מקורית במקומותינו. לא? לחג יהודי יש נוסחת ביצוע די קבועה, שבמרכזה טקסט, מסביבו טקסים וואינספור תפילות שברובן מחליפות את הקורבנות. כך זה בחגים שמן התורה וכך זה גם בפורים, שעיקרי חגיגתו – מגילה ומשתה.
את חנוכה אנחנו חוגגים בדרך שמזכירה במעט חגים של אחרים, להבדיל. שימי נר על החלון ובתוך הבית פנימה – שמחה חמה ועצורה, הלל סביבון ולביבה.
שמעתי פעם ביאור נאה על העניין הזה. חנוכה במהותו הוא חג הצלה קצת חריג, משום שהאיום ממנו ניצלנו בימים אלה לא היה איום פיסי אלא איום רוחני. גזירות היוונים והמאבק היווני היו נגד קיום הדת וחוקיה ומלחמת המעטים מול רבים של החשמונאים נועדה להגן על האמונה היהודית ולשמר את נצחיותה. חג החנוכה, שמסומל על ידי ציון נס פך השמן, אמור להביע את הנצחון הזה.
והנה, למאבק היווני בתרבות היהודית היה אופי מיוחד. הוא היה מתוזמן ומתוחכם. לצד גזירות לא-תעשה (על ברית, חודש ושבת), היו גם ציוויים של קום ועשה. הבולט שבהם מופיע במדרש: "וחושך על פני תהום זו מלכות יוון שאמרו להם לישראל: 'כתבו לכם על קרן השור אין לי חלק באלוהי ישראל'". אלפי שנים לפני שאוגילבי ניסח עקרונות פרסום שיווקי, היוונים פעלו על פי קודים של עולם הפרסום: מסרים קצרים, קליטים, שימוש במדיה זמינה. במקור אחר מופיע הציווי הזה בנוסח קצת אחר. שם כתוב: "כתבו לכם על דש בגדיכם: אין לי חלק באלוהי ישראל". דש הבגד הוא לוח המודעות האישי. תולים בו סיכות וסמלים, דגלים ופרחים. גם הסלוגן ההצהרתי הזה, "אין לי חלק באלוהי ישראל" נדרש על ידי היוונים להיתלות שם.
זאת לא היתה רק גזירה, זה היה קמפיין שבאמצעות שימוש מושכל בפסיכולוגיה של ההמונים נועד לשנות דפוסי חשיבה ולמחוק את התרבות היהודית. הם היו באמת מתוחכמים ובזכות זה הם כמעט הצליחו. בסוף לא.
ועל כן, הדרך שנבחרה לחגוג את החג הזה ולהביע את נצחון הרוח היהודית היא אותה דרך בדיוק. קמפיין מול קמפיין. את דבר החנוכה לא מביאים בטקסטים ארוכים ובתפילה עד הצהריים, אלא בסמל קטן, עז ומלא הבעה שדולק בכל חלון יהודי בכל מקום בעולם כבר מאות רבות של שנים. רציתם קמפיין? קבלו קמפיין בעין.
במרכזי הערים ובלב הקניון מציבים חנוכיות ענק וזה כמובן מפרסם את הנס בצורה מיטבית אבל הכח החזק ביותר של פרסום הנס הוא נר קטן, רועד, בחלון צדדי או בפתח בית בודד, אי שם, בקצה רחוב חשוך. והנה עוד אחד! מהבהב כנגדו מפתח בית אחר, בקצה השני של הרחוב. ועל שניהם אין טקסטים ארוכים או מסרים מורכבים, הם פשוט דולקים שם, ונר אחד נוסף מתווסף לשורה מידי ערב ושב ומזכיר בעוצמה שקטה בת נצח, שלאנשים שגרים כאן יש חלק באלוהי ישראל.
