הגאון הרב קנייבסקי זצ"ל היה כנראה הדמות הכי בלתי צפויה לעמוד בראש הקהילה הליטאית הגדולה, להנהיג ולקבל החלטות. הוא היה עילוי מופלא, ידען שאין שני לו, מחבר פורה ומקורי מאוד ודמות פלא תורנית נדירה. הרבה לפני שהפך להיות איש שהכל נמלכים בדעתו, הוא היה גאון שכולם מתלהבים משכלו ומידיעותיו. בילדותי ובנעורי נוצר מן ספורט כזה בקרב הצעירים: מריצים גלויית דואר לר' חיים ועליה שאלה מאתגרת במיוחד והוא היה כותב את תשובותיו, לכל פונה, קטן כגדול, על גבי גלויה חוזרת. התשובות היו תמיד קצרות וממצות, לפעמים בנות מילה אחת "כן" או "תלוי במחלוקת" אבל תמיד היו מחוכמות ומסגירות ידע עצום. הסיפור הכי פופולרי עליו היה שהוא נשאל פעם על ידי מישהו כמה פעמים נזכר בתורה שמו של משה רבנו. ר' חיים חישב במהירות ונקב במספר ועוד בטרם הספיק השואל להקשות עליו הוסיף ואמר לו: אתה בטח הגעת במחשב לתוצאה אחרת, וזאת משום שהמחשב הביא בחשבון גם את הפסוקים "כל בעל משה ידו" ו"ואם ימעט הבית מהיות משה" שבהם מוזכר רצף האותיות משה כשהם במשמעות אחרת.
התמדתו היתה עצומה. הוא פשוט למד תורה בריכוז וברצף בלתי פוסק מאז ילדותו ועד לפני יומיים. להבדיל ממנהיגים קודמים הוא לא נשא מעודו בשום משרה ולא כיהן בשום כהונה רשמית. כל ימיו היה בעצם "אברך כולל" שיושב ולומד בסדרי לימוד קבועים ומתפרנס בצניעות ממלגת הכולל. גם הילת הצדיקות העממית שדבקה בו בשנותיו האחרונות היתה מפתיעה ואי הנוחות שלו ממנה היתה ניכרת לעין. באמת שלא היו לו בעולמו אלא ד' אמות של תורה והלכה . אפילו צורת מטבע לא הכיר וסיפורים על ניתוקו המוחלט מהוויות העולם הזה התהלכו כל שנותיו. ואולי דווקא משום כך התקבלה בסופו של דבר מנהיגותו הבלתי טבעית ובלתי צפויה. אלפי מאמיניו חשו כי תורתו רבת השנים היא בעצמה זו שמדברת מגרונו והיא זו שמנהיגה אותם, על כן העריצו אותו בחייו בלי גבול ועל כן גדול אובדנם היום מאוד מאוד. שר וגדול נפל בישראל.
