סליחה שאני נשמע קצת זקן ונוסטלגי, אבל בעקבות חדירתו הבלתי מתפשרת של מכשיר הג'י.פי.אס. לחיינו, אנו נפרדים לאט ובטוח מעוד מוסד קומוניקטיבי נעים וידידותי שחי בקרבנו שנים ואפשר לנו מעט תקשורת בינאישית ברחובה של עיר, הוא מוסד ה"סליחה, איך אני מגיע לרח' ברלין" הנודע, זה שאינספור בדיחות ושנינות כבר נכתבו אודותיו ומסביבו.
כלומר, לא לגמרי נפרדים ממנו. גם בעוד עשרים שנה, כשמכשיר הג'י.פי.אס. לא רק יורה לנהג כיצד להגיע ממקום למקום אלא אף יסיע את המכונית אוטומטית אל היעד, גם אז תשבנה נשים ליד בעליהן באוטו ותתחננה ברוע נוטף: "תשאל מישהו, תשאל מישהו, מה אכפת לך לשאול מישהו", אבל בזה זה יסתיים. כל השאר, יהיה שייך מהר מאוד לארון הנוסטלגיה. ("זוכר איך פעם היינו שואלים אנשים ברחוב איך מגיעים?").
רגע לפני שזה קורה מצ"ב הרשימה המדוייקת של טיפוסי הדרכה רחוביים, איש איש ושריטתו. גזרו והצמידו בגומייה למכשיר הג'י.פי.אס.
ובכן, הסיפור הוא סיפור פשוט על יהודי פשוט עם מכונית פשוטה שעומד ברחוב כנפי נשרים ומבקש להגיע לרחוב יד חרוצים. מדובר בשתי קצוות מרוחקים של עיר אחת לא גדולה, ובכל זאת, בעוונותיו הוא אינו יודע איך מגיעים והשעה דוחקת ושם כבר מחכים והוא כבר באיחור של חצי שעה. כיון שכך, הריהו פשוט פותח את החלון ושואל קבוצת יהודים טובים שאלה שתמיד נשמעת אותו הדבר:
"טו טו! סליחה, איך אני מגיע ליד חרוצים?" וואאאוושששש, אוטובוס עובר ומפריע.
"יד חרוצים!"
מונית מצפצפת.
" ח ר ו צ י ם ! "
כאן נעמד עובר האורח על עומדו, בולם בכוח את תנופת הליכתו, מרים ראשו אל על ותולה מבטו בנקודה מרוחקת. נעים לחשוב כי ברגע זה ראשו מרוקן לחלוטין מכל מחשבה שהיא ורק מלא ברחובות ושדרות, שדמיונו רץ בהם כמעוף הציפור, מדלג משכונה לשכונה ומרובע לרובע עד שהוא מסב פניו בשנית אל השואל שכבר הספיק לייצר מאחוריו פקק של עשרים מכוניות, ותוך נשיפת אויר ארוכה ותנועות ידיים אינטנסיביות נותן את התשובה. מכאן ואילך נחלק העולם לשמונה טיפוסים שונים.
זה שלא יודע
זה שלא יודע הוא טיפוס נוח, אם כי בלתי יעיל בעליל. הוא נוח מכיון שהוא מודה שאינו יודע וכך ניתן לפנות אל זה שמאחוריו. הוא לא יעיל מפני שאת ה"מצטער, לא יודע" שלו הוא לעולם לא יירה מייד. הוא תמיד יבצע את אותה סדרת תנועות שיבצע היודע-גם-יודע, לפני שיענה שאינו יודע. אחרי שהביט וכיווץ ודמיין וניסה והתאמץ ונאנח, הוא יפרוש את כפיו לצדדים ויגיד "מצטער. לא יודע".
זה שלא יודע, אבל לא מסוגל להודות בכך
הוא לא יודע. הוא לא יודע כי הוא לא מכאן, כי זה רחוב קצת נידח בקצה העיר, או סתם, כי הוא לא יודע. ובכל זאת, משהו בשליחות הבסיסית שלו בעולמו לא מניח לו פשוט לומר: אני לא יודע. לכן הוא מתחיל לנסות. "יד חרוצים, יד חרוצים….זה מוכר לי כל כך..רק רגע…." מאחור עולות הצפירות עד לב השמים, והוא ממשיך. "חרוצים….אולי יד השלושה?" לא. יד חרוצים. "רגע רגע….תראה. אני לא יודע בדיוק איפה זה יוצא, אבל סע למרכז העיר ותשאל".
הנווט
"יד חרוצים?, רגע רגע רגע, תן לי להניח את התיק שניה. תראה. בגדול, אתה צריך דרומה. בעצם דרום מערב. שים לב: הכיוון הכללי הוא לכאן. לא. לא לכאן, לכאן. בדיוק. עכשיו כך. אתה לוקח כאן, עד הסוף, הכביש מתעקל קצת, ימינה ושמאלה, אל תתייחס, שלא תאבד את הכיוון הכללי. שקט שם! אל תשים לב לצפירות שלהם, שלא תתבלבל. אתה יודע מה? יש לך חתיכת נייר? הכי פשוט. תן לי רגע. אתה נמצא כאן. כן? יפה. זה הכביש הזה, כאן בהמשך…הנה, כאן עצים, בניינים, זאת המאפייה, עם המדר…גות…כן, אתה פונה שמאלה. פשוט שמאלה. רק רגע: לאן אתה בורח! בוא הנה! הנייר שלך!…."
הנווט השבוי
אותו דבר כמו הנווט, רק שהכל הולך לו בצער וייסורים. "תשמע, בגדול אתה צריך….מערבה. לא. לא. בקו אווירי זה יוצא….נו. אוף. בוא נעשה דבר כזה: דבר ראשון אתה נוסע ישר, כן? לא, לא. נו, איך אני אסביר לך…תשמע: אתה יודע איפה גן הפעמון? לא. אז תראה. כיוון כללי תלפיות, כן? לא, רגע, נו, זה בעיה כל העניין הזה, אתה מבין? יש כמה דרכים, בגדול, ו…אתה יודע מה, עזוב. הנה יש מונית ברמזור, תשאל אותו"
זה שטוב בלהנחות נהגים
"יד חרוצים? בוודאי. הכי פשוט. תקשיב טוב. ישר, ימינה ימינה ישר בגין ישר שמאלה ימינה שמאלה ימינה ישר. אתה זוכר? זאת פשוט הדרך הכי קצרה והכי טובה. תמיד אני נותן אותה. אז כן, זה בסדר? ישר, ימינה ימינה ישר בגין ישר שמאלה ימינה שמאלה ימינה ישר".
זה שכבר שנים מדריך נהגים
שעה הוא כבר עומד כאן. הגיעו עשרים שואלים שונים, ואף אחד מהם לא היה צריך לכיוון תלפיות. אחד יצא מהעיר, אחד לבית הקברות. יום משוגע. פתאום אתה הגעת. משמים. "יד חרוצים? מצויין, איזה יופי. איפה החגורה? הנה, אוי, ממש השגחה פרטית. אוי, איזה חום היום! כאן ישר…אני ארד בדרך, ליד ככר פריז"
התכליתי
"יד חרוצים? רגע. מה אתה צריך? מה זאת אומרת ריהוט גן? איזה חנות? מה , אתה דפוק? מי קונה שם?! גנבים! בוא, בוא, אני אגיד לך: פתחו עכשיו ליד עין כרם…
