מעודנו גדלנו על הסיפור הבא: אבא שלי שיהיה בריא ישב פעם באוטובוס ירושלמי, כשספסל לפניו יושב גבר צעיר, חילוני מגודל שיער. באחת התחנות עלה לאוטובוס רב מוכר, זקן מאוד וכבד ראייה. הוא שילם לנהג ודידה באיטיות לעבר מושב פנוי, שהיה ליד אותו גבר צעיר. רגע לפני שהוא מתיישב, הוא שם לב פתאום מבעד לקטרקט למשהו חשוד במראהו של היושב לידו. מבלי להרהר הוא קירב אליו את פניו ושאל אותו בקול רם: "אתו נקייבו?" (אתה נקבה?).
הסיפור הזהב הוא לא מופת לטעם טוב, כמובן, ומבעד לשעשוע שבו הוא מעיד גם על אטימות במקרה הטוב ועל גסות רוח במקרה הרע; מה שכן, לי הוא מזכיר ימים מקדם שבשבוע המטורף הזה נראים כאילו היו לפני שלוש מאות או ארבע מאות שנה.
בואו נדבר על אוטובוס מהדרין. ייאמר ברורות: המסע סביב מעמד האישה בזמן האחרון הוא שקרני, מזוייף ומרושע. הוא מונע בידי אנשים שאין אמת בלבבם ואני לא מאמין למילה אחת שלהם. כבר ראיתי השבוע מאמרים עמוסים אש קודש עליהם חתומים מדירי נשים, מטרידי נשים, מתנשאים על נשים וכאלה שכל חייהם הם מופת בזוי להחפצת נשים ולזלזול בהן. ראיתי אינספור מאמרים והתייחסויות של נשים ששבות ומשמיעות טיעונים פמיניסטיים ומתעלמות במודע ובמתכוון מהמון העוולות והפשעים שמתרחשות בעניין זה במרחב החילוני (הערה: יוצאת מן הכלל הזה שותפתי עירית לינור, שפיה וליבה שווים). מתוך בחירה מודעת מעדיפים כל הדוברים לעסוק בשאלות הצרות, הספציפיות והנקודתיות של סיטואציות נקודתיות בתוך החברה הדתית ולא להביט אל התמונה הכוללת, במשמעותה הפילוסופית ולדון, למשל, בסוגיית כבוד האשה בשיח ובתרבות המערביים, ומעבר לכל, אני מכיר אותה, את התקשורת הלא רצינית הזו, ויודע כי זייפנות היא שמה האמצעי. היא עוסקת עכשיו בנושא זה בהרחבה כי זה מה שיכול לתפוס ולהיות פופולרי. מחר יבוא פרוייקט מכיר וזכיר אחר והיא תשוב לשכוח מהנשים ותמשיך לשלם לתחקירנית בת 30% פחות מלרעה הבן. ובכל זאת, על אוטובוס מהדרין צריך לדבר.
טניה רוזנבליט, הצעירה שהתעקשה שלא לקום ממקומה באוטובוס מהדרין באשדוד היא לא רוזה פארקס ולא סימון דה בובואר ואפילו לא ז'אן ד'ארק; היא בסך הכל בשר הרייטינג של ידיעות אחרונות לעוד בוקר משמים אחד, מה שכן – היא העונש הראוי והמגיע לחרדים על החטא הנורא של אוטובוס המהדרין.
במשך שנים פעלה הקהילה החרדית ברשות הרבים על פי אינסטינקטים טבעיים של צניעות ושל הפרדה. יהיה, כמובן, מי שיתווכח גם עם הגדרת המושג צניעות והפרשנות שמעניקים לו החרדים, יהיה כמובן מי שאין דעתו נוחה מרב זקן ששואל גבר צעיר באוטובוס האם הוא נקבה – אבל אין זה הנושא עתה. האינסטינקטים האלה היו נעימים, מנומסים, מידתיים ובעיקר – הם היו צנועים. הם מעולם לא מוסדו. כמעט שלא דובר בהם, הם פעלו מאליהם וזה היה כל היופי בהם.
אבל אז בא פתאום אוטובוס מהדרין. טיפש אחד לקח טוש, שרבט על פלקט כתובת גדולה, הצמיד אותה לשמשה ועכשיו – זהו. זה נגמר. רגע לאחר מכן כבר אי אפשר היה לעשות כלום, כי זו עובדה, וזה מגדיר קהילתי, וזה ערקתא דמסאני וזה אביזריי הו וזו אחת משלוש עבירות חמורות.
איך זה קרה? זה קרה כי בחמש הדקות שהיו סמוכות לאותו מעשה איוולת, לא קם אף אחד מכל אותם שמונים אחוז חרדים שמתנגדים התנגדות נחרצת לאוטובוס מהדרין ואמר: רגע רגע. עוף מכאן נודניק, תחזור לארגן הפגנות במירון ולערבב קוגל לקידוש. אין לנו עניין בך ובמפעלותיך. זה לא קרה. במקום זה – התעטפו רוב החרדים בשתיקתם התמימה האופיינית, והניחו לקיצונים להלך בשטיותיהם ולהמשיך לגרום נזקים.
האש הזרה שליהטה במשועממים החרדים שקידמו, בכוח ובכפיה את יוזמת אוטובוס המהדרין, בהתחלה, כשהכל עוד היה הפיך ופתיר – זוהרת באותו גוון ובאותה טמפרטורה כמו האש הזה שמלהטת בפובליציסטים וברבנים החילוניים שמפרסמים בימים אלה מאמרים בעיתונות. אלו ואלה דברי שקר שתולדתם ברצון להתבלט, למצוא תשומת לב ובהיעדר חוש מידה וחוש אחריות. מי ששתק בשעה שהפכו לו את האוטובוס, נגד רצונו, למפלצת של טעם רע וחילול השם – טוב לו שישפיל עיניים בבושה כאשר הוא נתפס פתאום באיוולתו.
