עונת החתונות תוקפת השבוע בעוצמה וזה הזמן לברך את כל האוהבים הבונים את ביתם, המה והוריהם המרוגשים. במקביל, זהו זמן טוב לטיפים ועצות טובות מאחד שמבין לחתנים ולכלות בשלל הנושאים הטעונים והרגישים הנוגעים לארוע החד פעמי הלזה. רבים הם הנושאים בהם יכול אני לתרום מנסיוני לצועדים אלי חופה, אתמקד היום באחד מהם, קריטי במיוחד והוא האופן שבו מתמודדות משפחות חילוניות רבות בישראל עם הצורך לארח בארוע המשמח את החלק הדתי או החרדי במשפחה, עניין שמהר מאוד הופך למטרד מעיק ששואב אליו את כל תשומת הלב ומגביר את מפלס הלחץ הגבוה גם כך.
הסיטואציה מוכרת ונפוצה מאוד: החתן והכלה אינם דתיים, כך גם רוב המשפחה שמסביב, אבל האם המאושרת, למרות שאין הדבר ניכר עליה, נולדה למשפחה חרדית ומחזיקה בשני אחים חסידי סקולען. אפשרות נוספת: דוד דורון חזר בתשובה אחרי הצבא ומחזיק שבשמונה צאצאים יפי תואר וחרדים לחלוטין. מה עושים? מה עושים? מצד אחד לא יעלה על הדעת שקרובי משפחה, אודים מוצלים ושרידים למשפחה מפוארת של מברי יערות (פולין) או חייטי המלך (מרוקו) לא ישתתפו בחתונה, מצד שני, מה הם יאכלו? הן הפיינשטיינים אוכלים רק כשר ואפילו רק בד"צ, ואילו דורון ומשפחתו לא נוגעים עד חנוכה לפחות בשום פריט, אפילו נוזלי, שלא נכתב עליו במפורש "נטחן לאחר הפסח". מה עושים? מה עושים?
ובכן, דבר ראשון נרגעים. אין צורך בלחץ. הריני לספק לכם פריט מידע: האדם שומר הכשרות מביא בחשבון סיטואציות שבהם הוא לא אוכל כאוות נפשו. זה קורה בימי צום, זה קורה בין בשר לחלב, זה קורה כשמשהו לא כשר, זה קורה בכל יום לפני התפילה, בשבת לפני קידוש ובליל הסדר לאחר אפיקומן. הוא לא ימות מלבלות שעה וחצי בחתונה של בת דודתו ללא הזנה מתמדת זולת קולה זירו בכוס חד פעמית. גם כך הוא לא בדיוק מסתדר עם המוסיקה, עם מה שמתחולל ברחבה, עם האאוטפיט ובאופן כללי מה הוא עושה פה לא יודע מה זה פה בכלל הוא שואל. האוכל לא ישבור אותו.
זה ממש בסדר לארגן משהו חביב שיהיה על השולחן, אבל: א. לא בחמגשיות! אל תחשבו על זה אפילו. אין לך דבר משפיל בעולם יותר מעדת מלצרים העושים דרכם עם מגדל חמגשיות אל עבר שולחן מספר 24. זה מתחרה רק עם מנות דייסת הקוואקר בבתי החולים. ב. לא לעשות מזה עניין כל כך גדול. לא לנהל שיחות אינסופיות בהם המשפט המוביל הוא "אנחנו רק רוצים שתרגישו בנוח". אנחנו מרגישים מאוד בנוח כשלא מאלצים אותנו להרגיש בנוח. לא לשוב ולהתייעץ מאיפה להביא את האוכל ולהסביר שהמחיר לא משחק פה תפקיד. זה לא לעניין. ג. לא חייבים אוכל אמיתי אפשר בהחלט שולחן נחמד ועליו שתייה, עוגות (נטחן לאחר הפסח), פירות (שמיטה לחומרה), יין (מבושל) על גבי מפה יפה (ללא שעטנז). הדודים ישמחו בשמחתכם גם ללא השניצל והפירה ששינעתם מהמסעדה היהודית. מקסימום יעצרו בחזור בהלו תימן.
