מעריב

מה יש לך אדון לוין?

האם חנוך לוין היה נכדו של הרב יצחק מאיר לוין, מנהיג אגודת ישראל?

הכל התחיל כשמישהו אמר לי משהו שלא היה צריך להגיד.

"אתה יודע מה גיליתי?", הוא אומר לי, "גיליתי שחנוך לוין הוא בעצם הנכד של איצ'ה מאיר לוין מאגודת ישראל. לאיצ'ה מאיר היה בן אחד לא ידוע שהתפקר בדרך מפולין לארץ וגר בתל אביב. הבן שלו הגדול הוא חנוך לוין".

"מה פתאום", אמרתי. "לא יכול להיות. הייתי יודע דבר כזה".

"נו", הוא נאנח, "אז יש דברים שאתה לא יודע. כולם יודעים שהמשפחה של חנוך לוין הגיעה מלודז'. נכון? נכון. מאיפה הגיע איצ'ה מאיר לוין? מלודז'. יפה. איך קראו לאבא שלו? חנוך. יפה מאוד. כולם יודעים שחנוך לוין הוא ממשפחה דתית וכולם יודעים שלאיצ'ה מאיר לוין היה בן שהתפקר. נו, תעשה אחד ועוד אחד ועוד אחד ותגיע למסקנה".

אני מוכרח לומר שזה היה נשמע די הגיוני באותה שעה, ויעיד על כך השוק שחטפתי עד שאצבעותיי החלו לרעוד. אם העובדה הזו נכונה, אני עולה לגג של תיאטרון הבימה המפורר, וקופץ לתוך בור החניון.

כאן צריך לתת רקע כלשהו לדברים, כדי שלא יישמעו כגוזמה בעלמא. ראשית, צריך לשרטט קווים לדמותו של המשפחופיל.

המשפחופיל, הינו אדם תרבותי הסובל מהפרעה חברתית קיצונית, שעדיין לא אובחנה מדעית או אוששה אמפירית כהפרעה רשומה, הגורמת לו להתעניין התעניינות יתר בקשרי משפחה. הפרעה זו, יש לציין, שכיחה במיוחד בקרב האוכלוסיה החרדית, אפשר שהיא קשורה באיזשהו אופן לנטייתה של זו לריבוי ילדים או לעיסוק מופרז בעסקי שידוכים. אין לדעת. המשפחופיל נוהג להתייחס לאנשים בהקשר משפחתי רחב, לזהות אותם באמצעות קרבתם המשפחתית לאחרים ולקבוע את עמדתו כלפיהם תוך הבאת קשרי המשפחה שלהם בחשבון. באפשרותי לתאר את התופעה באופן מדוייק, מאחר ואני סובל ממנה אנושות. כבר איני מדבר על נטייתי החולנית לשאול אנשים לשם משפחתם, דבר שהוא חריג ביותר בחבורות התל אביביות בהן אני מנסה להתערות, שם "דנה" היא לעולם רק "דנה", גם אם שמה הוא "דנה ביאליק" או "דנה אייכמן"; אני מתכוון בעיקר לשאלות ההמשך המוזרות והבלתי מנומסות שלי, כמו למשל: "קרן אורלנסקי? איזה אורלנסקי אתם? את קשורה לשייקה אורלנסקי, מבני ברק?" או, למשל: "רגע, יש לך אחים, אחיות? גם הם לומדים קולנוע? בני כמה הם? איפה גדלת? מה אבא שלך עושה?"

עודף ההתעניינות הזו, שלי נראה טבעי והגיוני, לעולם לא מתקבל טוב אצל הזולת, זולת כאשר הוא עצמו משפחופיל. במקרה כזה, יכולה השיחה מהר מאוד להפוך לשיח חולני צפוף ועצבני שבו שמות משפחה, פרטים אישיים ונתונים רכילאיים מסתחררים כבכדור קסם, עד להרפיה. אם הוא לא כזה, אזי הוא מסתכל עלי כסהרורי או כסתם טרחן.

ההפרעה המשפחופילית שלי משתדרגת ומתגברת בשני מקרים עיקריים: כאשר נשואיה הם אישים מפורסמים וכאשר היא נוגעת לקשר משפחתי בין-שבטי. לשם דוגמא, עימי בעבודתי עובד בחור ששם משפחתו הוא אלתרמן. השאלה הראשונה ששאלתי אותו, לאחר ברכת שלום נימוסית היא מה הקשר בינו לבין נתן אלתרמן (אין קשר). הדוגמא השנייה, היא הסיפור של חנוך לוין.

איצ'ה מאיר לוין, או, בשמו המלא, הרב יצחק מאיר לוין, היה ממייסדי אגודת ישראל. הוא היה מחותמי מגילת העצמאות, חבר הכנסת הראשונה ושר הסעד בממשלות בן גוריון ושרת. מצד ייחוסו המשפחתי הוא נכדו וחתנו של הרבי מגור ובגדול מדובר באייקון תורני-חברתי-תרבותי חרדי בסדר גודל ענק. לוין זה עמד במוקד הקונפליקט החרדי-חילוני בימיה הראשונים של המדינה. הוא היה הקשר העיקרי של הקהילה החרדית לבן גוריון. הוא מת בשנות השישים.

לאחר ההקדמה הזו וזו שלפניה, אפשר ותוכלו להבין מה התחולל בליבו של המשפחופיל החרדי למשמע האינפורמציה המופיעה בראש העמוד: אם יתברר שאיצ'ה מאיר לוין זה, ראש אגודת ישראל וגיבור ילדותי, הוא סבא, או אפילו דוד, של מלכה הבלתי מעורער של התרבות הישראלית המתחדשת, הכפרנית, המרדנית, האוונגרדית, אזי אני עומד להישאב לתוך התקף משפחופילי פסיכוטי שיסתיים באשפוז כפוי. הלא תבינו?

כדי שלא לייגע וגם כדי שלא למתוח את עצביהם של משפחופילים אחרים, אקדים ואומר כבר עתה כי אין קשר ישיר בין חנוך לאיצ'ה מאיר לוין. אלא עקיף. הקשר היחיד שניתן למצוא, אולי, הוא שחנוך לוין כתב על גולדה מאיר את "מלכת האמבטיה" והרב יצחק מאיר לוין אמר עליה בכנסת את המשפט המדהים הבא: "רבים בעולם, יהודים ולא יהודים, יביעו לבטח את תמהונם על כך שדווקא עכשיו מצאו לנכון להעמיד אשה בראש הממשלה. גם אינני משוכנע שזה ירתיע את הערבים".

אולם מה שהרבה יותר מעניין הוא המסלול שעברתי בדרך אל המסקנה הזו.

ובכן, אחרי חצי שעה של שיטוט באינטרנט שלא העלה דבר, החילותי בהרמת טלפונים. מהר מאוד הבנתי שיש לי חומר נפץ ביד, בדמות מסקנה תרבותית עגומה שהחלה, אט אט להתבהר: יש מעט מאוד אנשים בארץ שמכירים את שני האישים הללו, חנוך לוין ואיצ'ה מאיר לוין. עם מי לא שוחחתי. עם חרדים, שהכירו היטב את חייו ומורשתו של הרב לוין, אבל לא שמעו מימיהם על חנוך; עם עיתונאים, מחזאים, סופרים, פוליטיקאים, היסטוריונים שיודעים הכל על חנוך לוין אבל לא שמעו מעודם על סבו הפוטנציאלי; המעט ששמעו על שני האישים לא הכירו, כמובן, היטב את מורשתם, כך שעם ערב כבר היה בידי סקר מקיף אודות רוחב אופקיה של האינטליגנציה הישראלית באשר היא. להלן המסקנות:

  • אני, ככל הנראה, חולה נפש
  • יש הרבה יותר חרדים ששמעו על חנוך לוין מאשר חילונים ששמעו על איצ'ה מאיר לוין
  • חנוך לוין אינו נכדו של איצ'ה מאיר לוין אלא של אחיו
  • לאיצ'ה מאיר לוין אכן היה בן חילוני בשם פישל
  • לדאבוני ולבושתי, יש בערך חמשה אנשים בארץ המסוגלים להשיב על השאלה הזו. לי סייעו, בסופו של דבר ידידיי ומוריי אמנון דנקנר ונפתלי גליקסברג.
  • אצל חיים באר יש כל הזמן שיחה ממתינה
  • אדם ברוך איננו.
רוצה לשתף את הפוסט הזה?
קובי אריאלי

סטנדאפיסט, מרצה, שחקן ואיש תרבות. נולד בירושלים ובוגר החינוך החרדי. כותב מדור שבועי קבוע ב"ישראל היום", מגיש בגלי צה"ל ויוצר ומגיש תכניות תרבות, פנאי וסגנון חיים בערוץ 24.

עוד כתבות