שעה, שעה וחצי לאחר צאת הכוכבים, כשתינוקות של בית רבן כבר חזרו מישיבת המתמידים ועלו על יצועיהם ובמאות חתונות כבר הוציאו את האורז עם הצימוקים לאחר סיבוב הריקודים הראשון, שר של לילה נוטל את הפיקוד וחוט של חסד משוך על הכל. שעות יפות רוחצות בטל של ערבית נוגעות זו בזו והבריאה כולה אומרת שירה.
בשעה זו, מלאך של אינפורמציה שולט על העולם. בתשע וחצי הוא מסיים להכין את כלייו וקשתו, ברבע לעשר הוא מתחיל לפעול. מרגע זה ועד לאחר חצות, כל העם בירור אחד גדול. במאות בתים מצלצלים מאות מכשירי טלפון ואלפי הורים מודאגים מצפים בקוצר רוח לטלפון הגואל של זהבה שהערב מצלצלת לולדמן שהיו כל השנים שכנים של גולדמן בחיפה, כדי לשמוע איזה סוג בדיוק מחפש הבן הגדול שלהם מאור אלחנן, והאם זה נכון שהוא טיפוס מאוד דוגרי.
בכל הקשור לחיפה יש את ולדמן. ולדמן זאתי, בלי עין הרע, שולטת ברמה אקדמית כמעט. הכל ערוך ומסודר. גאולה, עקיבא, ארלוזורוב, השילוח, בר כוכבא, בצלאל, מיפוי מפורט, זיהוי ודאי ועדכון מדוקדק. שלא לציטוט ושלא לייחוס.
וזה מה שאומרת גברת ולדמן לזהבה: אמרת גולדמן – אמרת הכל. אחת המשפחות הטובות בעיר. נקי שם שזה משהו. אשה שקטה ורגועה, לא שומעים אותה. הוא חצי יום בכולל וחצי יום מנהל חשבונות ויש להם גמ"ח. בית של תורה, את שואלת? זרע ברך ה'. בעלי אומר שזה לא להאמין. כן. יש אחת נשואה. הייתי מעורבת שם בשידוך. וידברגר או גרוסברגר, לא זוכרת בדיוק. גם, משפחה טובה מאוד. מה? כן, רגיל, לא משהו מיוחד. יש שם ירושה קטנה מההורים שלה אבל, אפעס, רבים, משהו בית משפט אני לא יודעת בדיוק. אין מה לבנות על זה. את הבן הזה…אני זוכרת ילד קטן…מוישי, אני חושבת או שוקי…לא. אולי מוטי…לא יודעת. בכל אופן, מדובר בילדים טובים ממש. הבן שלי חבר טוב שלו. אם את רוצה, הוא יצלצל היום, אני אשאל.
אני למעשה עוד מכירה את ההורים. לא לא. זה לא קשור היא ירושלמית מהבית. אני לא זוכרת בדיוק. אבל גם, אנשים טובים מאוד. תשמעי, זהבה, אין לי מילה רעה להגיד לך.
סיימת? אוקיי. עכשיו תשמעי טוב גברת זהבה. הילד הזה, יוסי, שיהיה בריא, כבר שנתיים נהג טנדר בירושלים ומגיע לישון לפעמים בישיבה. הוא באמת ילד טוב ומקפיד על תפילות וסתם כך, בחור לעניין, אבל הפעם האחרונה שהוא פתח גמרא, היתה בערך בפעם האחרונה שהולדמן הזאת ראתה אותו. היא לא יודעת מיהו, היא לא מכירה היא מבלבלת אותו עם עשרה אחרים והיא סתם כך, לא יודעת כלום מהחיים שלה. וגם יש לו אסטמה, חריפה. הם עתידים לגלות את זה, הגיסים שלך, תשע שנים אחרי החתונה ואגב, תאמיני לי שאין בכך כלום.
בדיוק באותה מידה שולדמן מבלבלת את המוח בנוגע לשבחו של האדון גולדמן, כך היא מקשקשת בחוסר אחריות בעניין גנותו של האדון סגל, או קורמן או בן הרוש. זה שהיא אמרה לך לפני שבועיים על מישהו "משהו אצל הבחור הזה מריח לא טוב" זו לא רק רשעות לשמה ומוציא שם רע במזיד, אלא גם שטות ילדותית ומגוחכת, וזאת מהסיבה הפשוטה שאין שום סיכוי בעולם שאשה בת חמישים תדע לדווח שמץ אינפורמציה על בחור ישיבה בן עשרים ושתיים, להוציא מראהו החיצוני (כפי שהוא ניבט במבט מהקומה השלישית בדרכו לבית הכנסת), וגם זה עניין של טעם.
האופציות הנותרות לבירור על בחורי ישיבה הן צוות הישיבה שנמנע במתכווין משיתוף פעולה בשל יראת שמים, או החברים, שדרך קבע משקרים לטובה או מערבים שיקול דעת ילדותי שאין לו על מה להסתמך. כך לגבי שידוכים, כך לגבי אינפורמציה לעניין קבלה לישיבה, כך לגבי כל דבר שבעולם.
וטוב שכך. יום יבוא ויכירו כל באי עולם כי מוסד "האינפורמציה" הוא סתם, וימציאו להם שיטות מחוכמות יותר לשמוע ולהשמיע לשון הרע ורכילות בהיתר המפוקפק של "לצורך".
ומעשה במשפחת רחמונליצלן שהציעו להם את הבן של מיינעסונים ובבירור הראשון שנערך אצל לויוליינו, עלתה האינפורמציה ש"מדובר במשפחה מצויינת, אמנם, אבל יש שם בן אחד לא איי איי איי, ואני לא זוכר איזה מהם". לסוף התקיים השידוך בכי טוב וההורים רוו רוב נחת דקדושה. וכל ימיו היה ר' שרגא פייבל רחמונליצלן עומד ומצטער, שמא חתנו זה הוא הוא הבן הלא איי איי איי של מיינעסונים, ונמצאת בתו משודכת שלא כערכה. סופו שנפטר בצריך עיון ובדוחק גדול ויה"ר שימליץ טוב בעד האלמנה החשובה ובעד המשפחה כולה.
