בקיץ 2011 התכנסו חברי הקואליציה, הם ובני/בנות זוגם לגיבוש סופ"ש בצפת. זו היתה שבת בלתי נשכחת. הקואליציה דאז היתה איתנה ויציבה סביב ראה"מ נתניהו. בכיריה היו אהוד ברק ואביגדור ליברמן והשלושה תפקדו היטב בחברות אמיצה, מי היה מאמין. אני מכיר כל פרט באירוע הזה מפני שהיה לי הכבוד להשתתף בו בחלק האמנותי. בליל שבת, לאחר הארוחה הופעתי והצחקתי את מחוקקי ישראל וזה אפילו היה מוצלח וזכור לטוב. היו עוד כמה תכניות בשבת. אחת מהן אני זוכר היטב, זו היתה הרצאה מפי שר המדע דאז ונציב שרות המדינה בהווה, הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ בנושא העלום "התורה המדעית של היציבות". צריך לומר שזו היתה הרצאה פנומנלית. אני נוצר אותה היטב עד היום גם כי היא היתה צוהר לעולם הנסתר מבחינתי של מבנים ומטריצות מתמטיות וגם משום שהיא היתה מרתקת וחורגת בהרבה מסתם הרצאה מדעית זאת בשל הרלוונטיות שלה לאינספור סוגיות וסיטואציות ועולמות ותחומים.
"מה הדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים" פתח שר המדע, "כשאנחנו רוצים לייצר טיל?" ואני, שמכיר הומור של פוליטיקאים, צעקתי: "תקציב!" וכולם צחקו בחוסר פרופורציה. הרשקוביץ המשיך והעמיד בפנינו הרצאת מבוא מבוססת מודלים מתמטיים שאת עיקריה אניח כאן בפניכם, אני מקווה שאני נאמן פחות או יותר למקור. נדלג לסוף ונגלה שהתשובה לשאלה הקודמת היא: הכנפונים הקטנים שבצידי הטיל. הם אלו שהכי קריטיים למעופו. לולא הם, הוא יזנק בעוצמה מהמשגר אבל יסתחרר וינוע לכל עבר כבלון מלא באוויר שמשוחרר בחלל החדר. נסו את זה. אז למה בלון שעף מכוח הדחף מסחרר ונע כשיכור וטיל שנע מכוח דחף משייט ביציבות ממשגרו ליעדו? גם בגלל הכנפונים. מה עושים הכנפונים? בפשטות, על פי ההרצאה: הם מאיטים את מעופו של הטיל. ההאטה הזו יודעת, באופן מפתיע, לייצר יציבות. זה מתחיל בכלל באזורים מדעיים אחרים לגמרי, בתחומי הכלכלה. אלפרד לוטקה וויטו וולטרה היו שני מתמטיקאים-פיסיקאים גאוניים שאחראים על "משוואות לוטקה-וולטרה", אלו מודלים התנהגותיים של טורף-נטרף שמהווים יסוד לאינספור הרחבות בתחומים מגוונים. אחת ההרחבות מתארת משולש שבמסגרתו גורם שלישי שנכנס למשוואה ופועל באופן המנוגד למגמה – גורם ליציבות. חוקרים עקבו אחרי אוכלוסיית נחשים באיזה חור וגילו שהם ניזונים מאוכלוסיית עכברים המצויים במקום. אז איך זה שאוכלוסיית העכברים לא נכחדת? אז במודל הבסיסי התהליך הוא פשוט: כשאין מספיק עכברים יש לנחשים פחות אוכל ואז אוכלוסיית הנחשים מידלדלת. כשאוכלוסיית בנחשים מידלדלת – מתחזקת אוכלוסיית העכברים וכך נוצר איזון. אבל המחקר המורחב גילה עוד יסוד, שיצר מודל עוד יותר מעניין: במקום היתה גם אוכלוסיית תנשמות שניזונו מה…נחשים. וכך גורם חיצוני מאט – גרם ליציבות של תהליך. הבנתם? אז כנפונים. אותו דבר.
מידי יום יומיים אני עובר בצומת מרכזי בשכונתנו שבמרכז העיר. יש שם כביש ראשי ממש סואן וכבישי רוחב חוצים אותו. בשעות העומס, כביש הרוחב עמוס מכוניות שממתינות לתורן להשתלב בכביש הראשי אבל אין כמעט שום סיכוי להשתלבות כזו. הכביש ממש עמוס מכוניות שנוסעות לאיטן פגוש אל פגוש. איך איך אפשר לחדור את החומה הבצורה הזו? יום אחד, לפני כמה שנים, התקינו רמזור בצומת וראו זה פלא: לפני שהותקן הרמזור, זרמה התנועה בצורה טובה הרבה יותר מאשר אחרי שהוא הותקן! איך זה קרה? ובכן, אחרי שנחשפתי לתורה הזו, היה לי פתרון פשוט לשאלה: בגלל התנשמות. אין לי מושג אם יש תנשמות במרכז ירושלים, נראה לי שאין. אבל מודל יציבות מבוסס האטה – יש ויש. זה הולך כך: המכוניות בכביש הראשי אמנם היו מתנהלות בשיירה בלתי נגמרת ולאומללים שמגיעים מכביש הרוחב לא היה שום סיכוי להשתלב. אז איך הן בכל זאת הצליחו בסופו של דבר? מפני שמטר לפני ההצטלבות היה מעבר חציה להולכי רגל, שלהם זכות קדימה. הולכי הרגל כפו על המכוניות עצירה ובכך האטו את התנועה בכביש הראשי מה שאפשר לבאים מכביש הרוחב להשתלב וכך נוצר תהליך יציב. זה הכל. אגב, אני נמצא הרבה בצומת הזה ובכל פעם שאני חושב על התהליך הזה אני אומר לעצמי: יאללה יאללה לוטקה וולטרה. על מה כל הפרסים וכל התהילה. בדקה אחת פיצחתי את כל התורה הזו כאן, בעומדי במעבר חציה. בכל זאת לא צרה עיני, במיוחד מפני שאחד מהשניים, ויטו וולטרה האיטלקי, היה יהודי יקר.
ובכן, הנוסחה הזו, הסתבר לנו אז בהרצאה, משמשת כמעט בכל תחום מחקר. בכלכלה היא קשורה ל"סינדרום השנה השניה" זה שגורם לחברות שמנפיקות מוצר יקר להוציא אחריו לשוק מוצר נמוך יותר כדי להאט מגמה ולגרום ליציבות שיווקית. היא משמשת בחינוך (הפסקה בין השיעורים בנויה בעקיפין על הנוסחה הזו), בפיסיקה, במתימטיקה, בחברה.
בכל פעם שצף מחדש פולמוס הגיוס החרדי אני עובר את אותה טלטלה שאני עובר כבר שנים ארוכות, בעצם – כמעט מיום עומדי על דעתי. אני מכיר היטב ובעומק ליבי בבעייתיות שבאי הגיוס ומנגד משתגע לגמרי מהאופן הפשטני והתוקפני שבו מתייחסים לעניין חלק ממבקרי החרדים ומי שמניעים את השיח בנושא. נניח עכשיו לסוגיה הגדולה עכשיו ואעמיד כאן לבירור רק שאלה אחת שמטרידה אותי: אני מאמין באמונה שלמה שסיפור הגיוס החרדי הוא דבר שתלוי בתהליכים בתוך הציבור החרדי. התהליכים האלה מתרחשים בעומק החברה, קשורים לשאלות שחורגות בהרבה משאלת הגיוס כן-או-לא. הן קשורות, בראש ובראשונה, לזהות. הן קשורות לשאלה האם תהיה אפשרות להנחיל אתוס צבאי למי שלא גדלו עליו ועוד כהנה וכהנה. והנה, התהליכים האלה מתרחשים כל העת. עקרונית הם מתרחשים בכיוון אחד: בתוך הציבור החרדי יש כוחות מאוד חזקים שמקדמים גיוס למתאימים, שפועלים בצורה מאוד יפה ויעילה עם צה"ל ורשויות נוספות ובמקביל- יש בין הצעירים החרדים רבים מאוד שמתייחסים לגיוס כאופציה רלוונטית במסגרות מסויימות. יותר ויותר צעירים חרדים, בעיקר אלה שפחות מוצאים את עצמם שקועים בלימוד תורה, מבינים, כאמור, שהצבא הוא אופציה ואפילו מתאהבים באופציה הזאת שחוץ מזה שהיא מחוייבת וכדאית היא גם נושאת איתה מטען ערכי רב. אז איך זה שאין מפץ שמגדיל את מספרי המתגייסים באופן ניכר? איך זה שאפילו חורף תשפ"ד לא התסיס את הכוחות הפנימיים האלה והביא אותם לאיזושהי נקודת רתיחה? מדוע הכל פועל טיפין טיפין?
התשובה: תנשמות. נחזור למודל שבו פתחנו: יש גורם נוסף, אחר, חיצוני, שנכנס לתוך התהליך ומאט אותו. בכך הוא מייצב ומנציח את המצב הקיים. הגורם הוא אופיו של המאבק למען הגיוס והזהות המוחלטת שלו עם הצד שנתפס כשונא חרדים. כשהמאבק מובל ומנוהל בידי הצד הפוליטי הנגדי, במיוחד במצב הדיכוטומי דהיום, הוא גורם בהכרח ובאופן טבעי לחרדים רבים שכבר נמצאים על מסלול תומך גיוס – לחזק את זהותם החרדית. הפעולה הזו יוצרת האטה הכרחית של התהליך וגורמת לו לקפוא. זאת פחות או יותר כל התורה על רגל אחת. אותו כוח קסם שמעיף את הטיל ביציבות, מכלכל בבטחה את הנחשים ומנהל היטב את התנועה ברחובות ירושלים, גורם, במקרה הזה, ליציבות מיותרת. יציבות תהליכית שמנציחה מצב קיים ובכל מקרה מאטה אותו מאוד.
אני יודע שזה מורכב ומסובך. הדרישה מהגורמים שמובילים את המאבק באי הגיוס לשתוק ולתת לתהליכים להתרחש מעצמם היא דרישה מוגזמת. גם כי הם פוליטיקאים שהשתיקה זרה להם וגם כי מי אומר שאני צודק בניתוח הגאוני הזה שלי. ובכל זאת, הלוא דבר הוא. חייבים למצוא את הדרך לקיים בנושא המסובך הזה שיח שלא ייצור בעצם קיומו את ההיפך ממה שהוא רוצה להשיג.
