לפני כשבוע, מול קהל סקרן בארה"ב, נתבקשתי לנתח את הבחירות הקרובות ולנבא את תוצאותיהן הצפויות ונתקפתי לאות מהסוג שתוקף על ספת הפסיכולוג כשעולה נושא שמבקשים להדחיק. ממש כמעט נעצמו עיני על הבמה. נס שעמדתי על רגליי אחרת הייתי מתחיל לנחור.
אח כך התאוששתי ומלמלתי משהו על תיקו נצחי ועל אפקט משיכת החבל שמונע הכרעה ועוד מיני קשקושים על קואליציות אפשריות, הרי אין בעולם חירות כחירותו של החרטטן בשעה שהוא נזקק לניתוחים פוליטיים. צריך רק לדבר מהר ולשבץ הרבה "בואו לא נשכח". אבל אז הזדדקפתי ופרסתי בפניהם את האמת שלי, הנה היא פרוסה כאן ועכשיו:
כולם נערכים לבחירות הקרובות שתהיינה במועדן או קודם לכן בחרדת קודש כאילו הנה הנה באה הכרעה שסוף סוף תעשה סדר במדינה האומללה הזו, אבל האמת היא שהבחירות האלה שלפנינו הן כנראה הכי לא רלוונטיות ולא גורליות מאז קום המדינה. נצחון מוחלט של אחד הצדדים לא ישיג הכרעה בת קיימא. הוא אולי יקנה קצת זמן בכמה מהסוגיות שבמחלוקת, אבל לא יותר. המחלוקות האמיתיות בחברה הישראלית מתרחשות מחוץ לכנסת ומחוץ לממשלה. תוצאות הבחירות רק משקפות אותן, וברוב המקרים גם זה לא. האם נצחון מוחלט של הימין ירגיע את חרונו של השמאל על שינוי פניה של המדינה? ירגיע את פחדיו מפני המדרון החלקלק בעיניו? האם נצחון מוחלט של השמאל לא יצית חרון דומה בקרב הימין שרואה עצמו כרוב? ויותר מזה: האם ממשלת ימין תוכל לפעול כרצונה בכל תחום? האם ממשלת שמאל תוכל למנוע את התעצמות הימין והכוחות המסורתיים והשמרניים? בוודאי שלא. זה כמעט לא קשור לכוח פוליטי ולחקיקה. השאלות שקורעות את החברה הישאלית ערב בחירות 2026 הן שאלות שמוכרעות ברחוב ובבתי הספר ובתיאטרון ובצבא ובבורסה ובכותל ובמצעד הגאווה ובשוק מחנה יהודה ובבית המשפט. לא בוועדת הכספים ובוודאי שלא במליאה.
והאמת? הן בכלל לא מוכרעות. הן מתנהלות והן צריכות להמשיך ולהתנהל. וככל שהמערכת הפוליטית תהיה מנותקת מההתנהלות הזו כן ייטב. אין כמעט שום שאלת יסוד שקורעת את ישראל כיום שהחלטת רוב בכנסת יכולה לה. אם היו כאלה, אזי כבר מזמן הן היו מוכרעות כי יש רוב בכנסת לכמה וכמה מסוגיות הליבה, גיוס בני ישיבות למשל. אז למה הן לא מוכרעות? כי אנחנו רבים על דברים הרבה יותר גדולים מחוקים והצבעות. אנחנו רבים על זהות, על מי אנחנו, על איך נחיה כאן ועם מי נחיה. והשאלות האלה הן בנות פתרון. ארוך, סיזיפי, מושקע – אבל לא קשור כמעט בכלל לקלפי ולפתקים המשתלשלים אל פתחו. אלא אם כן תושג תוצאת תיקו יצירתית כזו שתאלץ את הצדדים להקים קואליציה משוגעת, קיצונית ושוברת פרדיגמות כזו – שתקרין מסר של פיוס גם אל הרחוב והתנהלותו. זה חסר סיכוי, אבל לתוצאה כזו צריך להתפלל.
