בתכנית "מבט ראשון" של יום רביעי ראיינה גאולה אבן את סגן השר החדש מגלי ווהבה מהליכוד. את הראיון היא פתחה במילים "קודם כל, ברכות לרגל המינוי".
המשפט הבודד הזה, שנאמר בתום לב ואפילו עם מעט ציניות סמויה, הוא אם כל חטאת. מפני שהוא מעניק איזושהי לגיטימציה, איזושהי טבעיות, למשרה המופרכת והפאתטית הזו של "סגן שר". לא ברכות לרגל המינוי, אלא קללות ומארות לרגל המינוי. כשגאולה אבן מברכת את מגלי ווהבה לרגל מינויו, היא בעצם מכתירה את יעד הביקורת הבלבדי שלה על המינוי, ראש הממשלה, ומותירה את המתמנה עצמו, במקרה זה ווהבה, נקי מכל אשמה. האמת היא, כמובן, הפוכה לגמרי. אם להשתמש בעולם המושגים ששרר השבוע בכנסת, ראש הממשלה הוא הלקוח, נותן האתנן. סגני השר החדשים הם הקדשה עצמה.
הכנסת האמיצה וישרת הדרך שלנו, מנעה השבוע מראש הממשלה לבצע את זממו ולמנות ארבעה שרים חדשים. הצעד הזה הוצג כנצחון גדול ליושר הציבורי, לדמוקרטיה הנקייה ולזרוע המחוקקת. באותיות הקטנות נכתב, שיחד עם זאת כן יצא לפועל מינויים של שבעה סגני שרים, מינוי שאינו זקוק לאישור הכנסת.
עולם הפוך ראיתי. מה הבעיה במינויים של שרים חדשים? נכון. המינויים הספציפיים השבוע היו בתמורה לתמיכתם של החכי"ם בראש הממשלה. אבל מהותית, אין כל בעייה באיוש משרת שרים. נהפוך הוא. בהנחה שיש צורך במשרד הממשלתי, יש צורך רב בשר שיעמוד בראשו, ינהל אותו ויתפעל אותו. אני מפרגן בלב חפץ לרוני בראון את תפקיד שר הרווחה. יערב לו ויבושם לו. אם יש צורך בשר, יהי רוני בראון שר. אפילו לתפקיד שר בלי תיק יש איזשהו צידוק הגיוני והוא ההכרה הציבורית בנבחר ציבור, במקרה זה הפילוסוף ואיש הרוח הנודע זאב בוים, והרצון הציבורי שדעתו תישמע בזרוע המבצעת, הממשלה.
לעומת זאת, החלק השני במחטף, זה שכן עבר השבוע, של מינוי סגני השרים, הוא מיצוי מזוקק של התגלמות הטינופת הפוליטית. זאת גניבה ממש והיא זו שאמורה לקומם כל שומע.
הדברים להלן אינם מכוונים כלפי סגני שרים בעלי סמכויות, כגון אנשי יהדות התורה המסרבים מטעמים עקרוניים לשאת בתואר שר ומסתפקים בתואר סגן שר, אף שגם התפקיד הזה בעייתי לא מעט. המדובר בסגני השרים חברי מפלגת השלטון. סגן שר הוא תפקיד מופרך. אין דבר כזה סגן שר. סגן שר הוא בסך הכל ח"כ משודרג. ח"כ עם אוטו ונהג. ח"כ עם שלושה תקנים לעוזרים ותקן למנהלת לשכה. ח"כ עם מכונת צילום אישית, עם מקרר באוטו ועם מחשב נייד לכל אחד מיועציו המיותרים, שכל אחד מהם משתכר, אגב, בין 10,000 ל-12,000 ₪ לחודש.
שגרת יומו של סגן השר כוללת שגרת יום של חבר כנסת, רק עם הרבה פחות עבודה. הוא לא יכול לתקוף את הממשלה, הוא סוג של חבר בה. הוא לא יכול לפעול בועדות הכנסת, הוא הרי סגן שר. אשר על כן הוא יושב בלשכה מאובזרת ומעביר את ימיו בתככים, במזימות ובלא לעשות כלום. את כל מה שהוא כבר כן עושה, הוא היה יכול לעשות כחבר כנסת.
כיון שכך, סגן שר הוא גם אדם מופרך. אדם עם מינימום כבוד עצמי ומודעות מסרב לשאת בתואר המטומטם הזה. ולכן, יותר משמעניינת אותי תגובתו של ראש הממשלה לטענות נגדו, מעניינת אותי תגובתם של המתמנים עצמם. איך הם חיים עם היומיום הפאתטי שהם עומדים לנהל מעכשיו. איך הם ירגישו כשהם ייצאו מהדלת האחורית של המכונית עם הוילונות. איך ירגישו בכל פעם שיפנו אליהם ב"אדוני סגן השר". איך הם יחיו בשלום עם העובדה שהם נושאים בתואר שאין בו ממש.
המסקנה העולה מן הדברים צריכה להיות ציבורית. התואר "סגן שר" צריך להפוך לתואר קומי. הוא אמור להפוך את הנושא בו לחוכא ואטלולא. התופעה המגעילה הזו תעבור מן העולם רק אם חכי"ם יסרבו לשאת בתואר הזה, מפני הבושה.
