אין סיטואציה עלובה ומבישה יותר מאשר רופא שמקבל מעטפה עם סטיפת דולרים מרשרשים. זה קורה תמיד באפלולית חדרו, משני עברי השולחן הגדול והרחב, כשרק יומנים של חברות תרופות ופסלוני מתכת מעולם הרפואה חוצצים בין היד הרועדת שמעבירה את הכסף לבין היד הבוטחת, בשרוול לבלבן, שמקבלת אותו.
השוחד פנים רבות ורעות לו. לא הרי השר המשתחד כהרי הפקיד המשתחד ולא הרי שניהם כהרי הרופא. שר שמקבל שוחד עושה את מעשהו עמוק במחתרת. גם אם הוא מאוד מושחת, הוא רועד מפחד. הוא ירא מאיבוד משרתו, מאיבוד חייו, ובכל זאת, תאוות הבצע מעבירתו על דעתו והוא חוטא. הוא אינו מסוגל להביט בפני נותן השוחד. הפקיד, לעומתו, אינו טורח להסתיר את העוול שהוא עושה. גם הוא וגם נותן השוחד ערים לחלוטין לעובדה שהם מבצעים עתה מעשה רע, שהוא גם שחיתות אנושית, גם עוול ציבורי וגם עבירה על החוק. הם מביטים זה בזה בעיניים ממזריות ועל שולחנם הקטן נחה תחושת סיפוק של שניים שהצליחו לנצח את השיטה. שוחד פקידים נתפס כפטנט לקיצור תורים באמצעות הבנה הדדית של אינטרסים. אני זקוק לשירות, אתה לא מרוויח מספיק, בוא נרד רגע לבית הקפה, כאן מעבר לרחוב ונקדם את העניין. זה מזכיר קצת יחסי לקוח עורך דין.
הרופא המשתחד הוא הקשה מכולם. את שלמוניו הוא נוטל בחדרו שלו. ללא בית קפה וללא מנהרות מחתרת. אין הוא מוטרד במה יחשוב אודותיו נותן השוחד. האיש שיושב מולו אינו כשיר כלל להרהר בסיטואציה, במהותה והשלכותיה. הוא מרוכז רק באיזה קפיץ עלום שעתיד לשכון בתוך עורקו הסתום, בשלושה מחבריו שטמונים באפילת בית הקברות, בילדים, בנכדים, בחשקת החיים שממלאת אותו עד תום. ידו שמגישה את הכסף, פיו שמציע אותו, אינם פועלים עצמאית; אין להם שיקול דעת. הם מונעים בידי אימה משתקת שנבטה ביום שהגיעו תוצאות הבדיקות ומאז היא הולכת וגוברת עד שהיא מאיימת לבלוע אותו לחלוטין. הרופא שממול מכיר היטב את התחושה הזאת. הוא נתקל בה כמעט יום יום. מאז הפעם הראשונה שהוא החליק מעטפה, אח…הוא היה אז כל כך צעיר והכרס הזאת עוד לא נראתה כך…ובכן, מאז הוא כבר הספיק לעמוד היטב על האוטומציה המוחלטת שבפעולותיו של המסכן היושב מולו. הוא אינו מרגיש כלל שמולו עומד אדם כמוהו, אלא ערימת פחדים ומצוקות שמסורה בידיו. הנה הרימה הערימה את ידה, שילחה אותה אל כיס מקטורנה, הוציאה ממנו מעטפה לבנה והגישה אותה לכיוונו. משמע ערימת קסמים היא זו, שיודעת לחלק כסף. אז מה: שלא ייקח? ובכל זאת, בשעה שהוא נוטל את הכסף הוא ממשיך להרצות דברים. באותו טון ענייני שבו הוא דיבר קודם לכן, רק רעד קל, של חדווה תאוותנית שבאה על סיפוקה, מתלווה עתה לקולו. עוד מעט ייצאו האומלל ואשתו והוא יקבל פנים חייתיות של איש פשוט, ללא ההדר השורה עליהן בדרך כלל, וכמו נרקומן הוא יקרע את המעטפה ויספור הכסף. כמו חיה רעה. כך רופא מקבל שוחד.
החל מהשבוע, אחרי שבית המשפט גזר את דינו של אבי הרופאים תאבי הבצע פרופ' ולדימיר יקירביץ', מתחיל עידן הפוסט יקירביץ'. לא עוד המצב שהיה נהוג עד כה. זה נגמר. נפל דבר בישראל.
מעתה, הרופא המושחת לא יקח את המעטפה סתם כך. קודם לכן הוא יטרח לקום ולנעול את הדלת.
