אנשים. הכל אנשים.
ימי הזכרון והעצמאות הם ימים יפים. פנים רבות להם: הנס, הכאב, גודל הרגע, חדוות הנצחון, גאוות ההישג, דמעות השכול, תמונות, רגעים, מקומות, שירים – ואנשים. הרבה אנשים. שמות ודמויות, זכר ומורשת. בדרך כלל החלוקה היא די ברורה: יום הזכרון הוא יומם של האנשים. זוכרים ורואים את אנשי השם הקדושים והטהורים. מגש הכסף שעליו ניתנה מדינת היהודים. יום העצמאות הוא היום שבו חוגגים את התוצאה. את מה שהוגש על מגש הכסף הכואב הזה. חלוקה הגיונית.
כבר חודשים שהארץ המדממת הזו מייסרת את עצמה בשאלה כיצד ואיך לחגוג את יום העצמאות תשפ"ד, שנה שבה מתמודדת ישראל עם שאלות שנוגעות לעצם קיומה וליבה יוצא לבניה ובנותיה החטופים ואלה שאינם. הנה עצה אחת לנוסחה אחת שגם אם לא פתרון כולל, כיוון כלשהו יש בה: השנה, בשנה העצובה הזו, שבה צריך לכאוב שבעתיים את כאב הזכרון ולחגוג עד כמה שניתן ביתר שאת את שמחת העצמאות – הכל צריך להיות אנשים. אנשים ונשים. כל הפנים והשמות. המתים והחיים. בשדה הקרב ובין הבתים בזירות הטבח. בחזית המדממת ובעורף הננטש והמתמודד.
ומתוך העשן והכאוס, היה נשקף פתאום מראהו המפעים של הנשק הכי יקר וסודי שלנו: אנשים. אלה ששילמו ומשלמים בגופם ובנפשם את המחיר, כדי שלכל האחרים יהיה טוב ושלו ובטוח. הגיבורים שזעקו "הנני" אפילו מבלי שהתבקשו, הלוחמים שהסתערו, מוסרי הנפש שהסתכנו עבור האחרים, החטופים הסובלים עבור כולם, תושבי העוטף וערי הצפון שבנו את חייהם בקו האש והסכנה.
האנשים האלה צריכים לעמוד במוקד כל מה שאנחנו מרגישים וזוכרים וחוגגים, מתוך ההבנה הברורה שזה מה שיש לנו. זה הנכס היחיד וזו הסחורה היחידה שלנו. יש לנו גם סיפור ויש לנו כמובן אמונה; יש לנו הישגים ונקודות ציון, תמונות ורגעים וגם אנשים. אבל השנה? הכל צריך להיות אנשים. לראות אותם, לדבר עליהם. להתגאות בהם ולחבק אותם ואת משפחותיהם. איזה אנשים. איזה אנשים!
פעם בשנה, ובוודאי שהשנה מותר וצריך לעשות את ההפרדה הזו, בין האנשים שמגישים את המגש לבין אלה שמקבלים אותו. בין אלה שמשלמים מחיר ובין אלה ששיחק מזלם והמחיר נחסך מהם. אלה וגם אלה ישראלים טובים, אבל טוב יהיה אם מעל קולו הנישא של החזן בתפילת האשכבה וגם מעל עשן המנגל המיתמר, יביטו אלה על אלה בעיניים אוהבות ומודות ובשתיקת כאב ישראלית יאמרו להם: תודה. אהיה אני להם לפה ואומר: מעולם לא היתה הערבות ההדדית הישראלית כה מובהקת וכה חדה. תודה לאנשים שמרצונם ושלא מרצונם מצאו את עצמם בחלק הנותן. תודה רבה על קורבנכם. ביום הזכרון וביום העצמאות. השנה, יותר מבכל שנה, אנו גאים בכם ומודים לכם ומקדישים לכם את הימים האלה באהבה גדולה.
