קולות מן העבר תמיד מצליחים לעורר קסם. המופע שלהם ענוג במיוחד כשהם אקטואליים. הם בעיקר נותנים את האפשרות הכל כך חמקמקה להרחיק מעט את המצלמה, לפתוח את התמונה ולקבל פרספקטיבה רחבה. הפעם זה לא היה כל כך קיצוני. די צעיר. רק בן 22 . ממש השבוע קיבלתי פתאום מחברי שאול את ההודעה הבאה:
לבת הקטנה שלנו אלה, שעליה כתבת בהולדתה לפני 22 שנה את המאמר המצורף, החמוד, נולדה נסיכה ושמה בישראל דבורה ע״ש אימא שלי ז״ל. אז אלה לא קראה מאי או גאיה אלא חזרה למקורות וקראה על שם סבתא דבורה. שנה טובה ובריאות טובה ובשמחות אצל מנוחה (בתי, ק"א)"
אני חייב לומר שלמרות החמצמצות הקלה של נבואתי שלא התקיימה והתזה שלא שלא התגשמה הציף אותי רגש חם מאוד של שמחה ואפילו של סיפוק. בעצם שמחתי שנבואתי לא התגשמה.
הנה הסיפור המלא: מאמר שפרסמתי בעיתון לפני 22 שנה עסק בנושא שמות. באותו שבוע נולדה לחברי שאול ויעל בת שמה בישראל נקרא אלה. וכך כתבתי בעיתון:
"לחברים שלנו נולדה השבוע בת. הם קראו לה אלה (במלרע = נקבת אל), שזו הגרסה המעודכנת לשמה של הסבתא, שנקראה אלקה. הורי הילדה, אנשים מקסימים, גבוהים ויפים, קרויים שאול ויעל. ועוד פרט קטן: הסבים והסבתית הם יוסי ומרים, מנחם ודבורה מה שאומר שזו בעצם לא משפחה, אלא תהליך. ניתן לראות כאן את כל התורה: השמות המסורתיים של הדור הראשון, ניצני המרד של הדור השני (שאול הוא אמנם שם מסורתי, אולם יעל, למרות היותו שם תנכ"י, נחשב במשך דורות מתקדם מדי עבור ילדות אורתודוכסיות) ופריצת המוסכמות הטוטאלית בדור השלישי. לילדה של אלה בטח יקראו מאי, או גאיה, או מאיה".
אני חושב, גם היום, שאלה דברים נכוחים. ההתמצאות במרחב על פי שמות ובעיקר שמות משפחה היא מתחביבי הישנים. לעיתים אתה שומע שם ומקבל חצי סיפור. שומע עוד שם ומקבל סיפור מלא לפעמים אפילו נושא לסדרה. דוגמאות? בכפר חבד נתקלתי פעם בעולה לתורה שהכריזו את שמו: מנחם מנדל בן נמרוד. אתה לא צריך הרבה כדי לקבל סיפור חיים מושלם, שיש בו הכל. אקספוזיציה, מבוא, רצף אירועים, אפילוג. אתה ממש רואה את חיי הדור הראשון, את החזרה בתשובה, את בניין החיים החדשים, את הילד שנולד – בום. כתוביות. במקרה ההוא, של אלה, זה היה עוד יותר מפורט ומעשיר, מפני שזה תיאר גם את הניגוד וניבא נבואה תרבותית ובעצם פרס תוכנית התפתחות מפורטת. אח! כמה חכם אני. העניין הקטן הוא שפספסתי. לילדה החדשה שנולדה לאלה המדוברת קוראים דבורה על שם סבתא רבתא שלה, סבתא של אמא שלה, שמתה לא מזמן. אני לא נכנס לראש של ההורים הטריים וגם לא דיברתי איתם, אני, כאמור רק מוצף בחום מן העניין הזה. לא בכדי הזכיר שאול במכתבו את בתי מנוחה. שגם היא קרויה על שם סבתה, אם אמא. זה היה חתיכת עניין, השם הזה, ואני אפילו התפרנסתי ממנו לא רע כי פרסמתי כמה וכמה טקסטים שנגעו אליו. חפשו ואולי תוכלו למצוא אותם. אז וגם היום אני מאמין באמונה שלמה ששם "על שם" הוא דבר יפה, רומנטי, ענוג ומלא כוח. התעלמו לרגע מכל ענייני המצלול והאסוציאציה, המשמעות החיובית והסמנטיקה, שאיני מקל סהם ראש. שם שיש בו את יסוד ההנצחה וההמשכיות הוא בעל משמעות אדירה. אני יודע שזה נשמע קצת זקן אבל אני מאוד אוהב כשחברים מציגים את בנם יהודה או בתם אסתר ואני לוחש לעצמי בשקט שאני יודע על שם מי זה, ולפעמים אפילו מדמיין אותו, את הסבא השמנמן עם השפם הלבן והעובדה שעומד כאן מולי נין שלו, בשר מבשרו, שנושא את אותו שם מציפה אותי חום. אני חושב שאני נוקט שוב ושוב במילה הזו "חום", מפני שזה הסיפור. זה לא אושר ולא תיקון עולם מופלג, וזה ממש בסדר לקרוא לילד או ילדה באיזה שם שרוצים, פרח ומים, אנה ואלזה. אבל החום. החום. יש שם משהו שכובש אותי ואני אפילו לא יודע להסביר מדוע.
ואולי הסיפור הוא בכלל אלסטיותה וגמישותה של האופנה. הרי איפה פספסתי בסופו של דבר? באמת, על פי כל קו הגיוני צפוי היה שהשם שינתן לפעוטה יהיה מאי. אלא מאי? התעלמתי לרגע מכמה גורמים נוספים. למשל: התעלמתי מן היסוד העיקרי, הפנימי המהותי בחייה של אופנה, והוא היכולת שלה להתחדש ללא הרף ולשנות את הכללים תוך כדי תנועה. הרי זה סוד הקסם שלה! היא לא מחויבת לשום מערכת חוקים ולשום קודים קבועים. היא בהחלט יכולה להחליט שהלא אופנתי הוא אופנתי ותוך שניה הכלל הזה יכתב ויהיה חקוק בסלע. הנה, למזלנו הפעם, נטתה האופנה בכיוון כה מחמם ומשמח.
כך או כך, מזל טוב ושנה טובה לאלה ולבעלה ולדבורה הקטנה ולסבא ולסבתא, ושנה טובה גם לנו, מנוחה שלי.
