חברי ד"ר אבישי בן חיים (חדשות 13) הוא ממוקדי הפולמוס הפוליטי הציבורי כבר זמן רב. דעותיו והעניין הגעשי שהן מייצרות מרתקים אותי ועוד אפרוש בעתיד יריעה רחבה כדי לנסות ולהסביר מה באבישי מוציא לעיתים אנשים מדעתם לצד תמיכה גדולה לה הוא זוכה; אבל היום, ברשותכם, אבקש לעסוק בהתבטאות אחת שלו, בטוויטר, שזכתה לדיון מרתק, שלא לומר קורע מצחוק ומחכים ביותר. כך הוא צייץ:
"בלפור – ערקתא דמסאני. גם אם הולכים לרוטציה ונתניהו שני, ההסבר להתעקשות להישאר בבלפור, נקבע מזמן בהלכה היהודית: בלפור בתפקיד "ערקתא דמסאני" (להבדיל כמובן(".
פרוש המושג המושאל, למי שאינו מבין הוא שיש מקרים שבהם יש להתעקש גם על סמלים כמו על מהות, בשם העקרון. בימים כתיקונם מחוייבים למסור את הנפש רק על שלוש עברות חמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. בשעת השמד, לעומת זאת, יש למסור את הנפש גם על סמל פעוט ולא עקרוני כמו צבע שרוכי הנעליים (ערקתא = שרוכים דמסאני = של הנעליים). ולענייננו: כיון שהמאבק הוא מאוד עקרוני, הרי שגם התעקשות על זוטות, כמו המגורים בבלפור, נחוצה ואף מחוייבת. הגיוני.
עוקב מוכשר שמבין השיטין ניכר שהוא אינו חסידו של בן חיים הסתקרן לפשר הביטוי שהוא לא הבין, רץ לבדוק, וחזר עם כתב אשמה שנפרס על גבי ארבעה או חמשה מסכים. הוא נתקל במילים "בשעת השמד", לא הבין גם אותן, רץ לבדוק וחזר עם שרשור מאוד מביך שמתאר מקרים של שמד בהיסטוריה היהודית. הוא הבין בטעות שיש כאן איזושהי הכרזה על "מצב חרום" לאומי שבו יש היתר, אולי, לבצע דברים. גם בחירת הביטויים מלמדת על חוסר הבנה של העניין: "אירעה ערקתא דמסאני", "התרחשה ערקתא דמסאני" והקטע הגדול מכולם: "אבישי בן חיים הכריז על ערקתא דמסאנא רביעית באלף השנים האחרונות". "הכריז". "עשר, תשע…שתיים, אחד, ערקתא דמסאני!"
חוסר ההבנה הבסיסי הזה אינו חדש. כדי להבין היגיון פנימי של מערכת תרבותית זרה, נדרשת לעיתים אינטליגנציה שלא תמיד נמצאת שם. לי זה מזכיר מקרה הפוך שאני נושא עימי כבר שני עשורים, מאז שמעתי את כתב גלי צה"ל ינון מגל מדווח למגיש באולפן על כך שבכינוס רבנים נאמר שראש הממשלה אהוד ברק מכר את נשמתו לשטן ובתגובה שאל אותו המגיש, בלי שמות, מה ההתייחסות ההלכתית למי שמכר את נשמתו לשטן; אבל אפשר היה היה לפתור את כל העניין בצחוק מזלזל ולהניח לו, אילולא היה הסיפור ביטוי נפלא לכל שגעת השיח בימים אלה. הציוץ הנ"ל לא נמחק. הוא גם לא יימחק. הוא מצוטט וזוכה לתשואות. מי שכתב אותו יודע שהוא אולי יצא בעיני אנשים כמוני בור, אבל זה לא מעניין אותו. בעיני קבוצת ההתייחסות שלו הוא יצא גאון ועיתונאי חוקר, מפני שהוא וגם הם לא מחפשים להבין מה הכוונה בביטוי ארמי שהם אינם מכירים. הם מחפשים סימנים נוספים לכך שבן חיים הוא שופר מתסיס, גזען מלבה, תוכי תורן ומשרת אדונו המושחת. והנה הם השיגו לא רק את כל אלה אלא גם גילו לטובת כולנו את זהותו של האיש שהכריז על קוד ערקתא דמסאני רביעית באלף השנים האחרונות ומכר את נשמתו לשטן.
