מבחינתו של בנימין נתניהו, ההחלטה שלא להעמידו לדין הינה רק בגדר קריאת כיוון, כיצד לבנות את הקמפיין של שובו לזירה הפוליטית. האם כשווה המתמודד כמו שאר המתמודדים – במקרה של זיכוי, או כמארטיר הסובל מהתנכלות הממסד – במקרה של אישום.
לגמרי לא בטוח שנתניהו צריך להיות מאושר מכך שנטלה ממנו תוית הקדוש המעונה. בישראל של היום, אישום מעוות מסוג זה של נתניהו, הינו נכס בטוח. ביום בהיר במיוחד אני יכול לדמיין מרחוק את מאהל הקראוונים של ישיבת "לבנימין אמר" או "משאת בנימין" מול תאו בכלא, שלא לדבר על עצומה ציבורית רחבה לשחרורו המהיר. במקרה כזה, אישומו של נתניהו היה עלול להבעיר בשניה אחת את חבית חומר הנפץ וכל הארץ "שאגת אריה".
מצבו הנוכחי של נתניהו, הוא עלוב למדי. נכון שהיועץ המשפטי לממשלה החליט שלא להעמידו לדין – אבל מדובר בדעת מיעוט בקרב בכירי המשפטנים. נכון שבפועל אין העמדה לדין – אבל לעומת זאת יש בתיק "נזיפה חמורה" ו"דו"ח קשה"; ונכון שנתניהו זכאי כבדולח וצח כשלג – אבל כל ילד בישראל יודע שביבי נתניהו לא משלם חשבונות במסעדה ונוהג לקבל טובות הנאה חינם מידידיו. אחרים יכולים לספר על כך שהוא "שקרן" ויחידי סגולה, שהקפידו לצפות בתשדירי הבחירות, יציינו אפילו את הקריצה שקרץ בכנסת לצחי הנגבי ויוסיפו בהבנה: "הכל תקוע. תקוע תקוע תקוע".
בשולי הפרוטוקול מופיעות, בקטן, העובדות: תביעתה של המטפלת המפורסמת בבית נתניהו נדחתה על הסף בבית הדין לעבודה בירושלים, מפרשת בראון יצא נתניהו נקי ופרשת עמדי המגוחכת הסתיימה ללא העמדה לדין. מה שנותר הם הנתונים החשובים באמת: שרה נתניהו היא מכשיפה, שהרי לכל אזרח בארץ היה גיס בנישואיו הראשונים שעבד כמאבטח באל על ו"שמע את הצעקות", ביבי הוא קומבינטור רמאי – את זה מאשר הגיס השני, שעבד כמאבטח באו"ם בתקופת כהונתו כשגריר, וכמובן, הקטע של היושר האישי. נו, למי בארץ נתניהו לא חייב כסף?
מה שדרוש לנתניהו אינו צעטעלע מאליקים רובינשטיין, אלא מסע ממושך שיטהר אותו מהמסע האכזרי שניהלה נגדו התקשורת מאז הגיע לזירה. הוא צריך להתחיל הכל מההתחלה.
