סנדביץ'

כריך בכריכה רכה

מה המתכון המדווק לסנדביץ' הסתתים של מאיר שלו ז"ל ואיל אני עושה אותו? ציור: לי-אור עצמון פרואין

‏זה היה סוף שבוע שנושאו העיקרי הוא יצירת עגנון. בקהל וכמובן בין המרצים שררה בקיאות מדהימה בכתבי היוצר, עד לרמת אשפוז. הייתי צריך לדעת את זה לפני שהזכרתי את הקשר בין עגנון לאוכל. אני הלכתי בדרכי שלי ודיברתי על הקשר בין תרבות לאוכל. מכיוון שהנושא היה עגנון, הפטרתי כבדרך אגב ״ובטח גם לעגנון היה קשר לאוכל״, והבאתי כדוגמא את הקשר היחיד שידעתי, מ״סיפור פשוט״. אבל אז, הסתיים מבחינתם האירוע, כי הם התחילו לתת דוגמאות מעצמם ופשוט ראית איך הראש רץ ממאכל למאכל וממנה למנה, וכל אחת ואחד נעצרים במקום שנעצרים ונותנים את המנה שלהם. הגופים, יש לציין, לא היו כאלה שמקדמים מתכונים, אבל הנפשות החביבות בהחלט כן. וכשמישהי או מישהו דקלמו בחן מתכון למאכל של עגנון, מהאדונית והרוכל או מתמול שלשום, זה היה הרבה יותר מתוק מאשר כשמשפיענית נותנת מתכון וזה דלישס וזה וואו וזה אמאל׳ה ואבאלה.

פעמיים בשנה מתכנסים י. ול. שניים מחבריי הטובים להכנה בצוותא של הלימונצ׳לו של מאיר שלו ב״גינת בר״. איני יודע אם הם אוהבים לימונצ׳לו או שהם עושים את הטקס בשל אהבת הספרות, ואולי אין כאן אלא קטע שמתבסס על מאיר שלו כמי שאחראי לרבים מכריכינו וממתכונינו.

זה דבר נפלא, יש לציין. אין דין מתכון שמופיע בספר מכורך כמתכון שמופיע על הדרך ברשת. נכון שכשאנחנו מחפשים מתכון אנחנו פונים לרשת ומבצעים אותו, אבל כשהוא מופיע בספר הוא טעים הרבה יותר ורציני הרבה יותר. למתכון אחד של ענת אלישע קיטשן יש יותר צפיות משיהיו לספר של מאיר שלו כל שנותיו, אבל מתכון שמופיע בספר נושא עמו גם את שמו הטוב של המתכון ואת הרוח הגדולה שממילא מפעמת במתכון, באשר הוא, אבל גם את נצחיותו של הספר ואת היות המתכון חלק מיצירה ספרותית בת אלמוות. זה יכול להיות כתוב אפילו באותן מילים, אבל כאן הוא סתם אוכל וכאן הוא יצירה ספרותית.

‏אני מודה ומתוודה: פעם בשבוע בערך אני מכין ואוכל את כריך הסתתים של מאיר שליו ז״ל ב״בביתו במדבר״. ממש ככתבו. עם הגבינה והשום והזיתים, ואפילו מוסיף פלפל חריף. אני לא נרגע ממנו. כפעם בפעם אני גם חוזר אל אברהם, שמכין את הסנדוויץ הזה ויושב עליו. לטובת הקוראים אני מביא כאן את הקטע מתוך בביתו במדבר ככתבו:

"הוא הניח את כיכר הלחם על קרש, שסילק ממנו את האבק בנשיפות-פה ובטפיחות-יד נמרצות והציב על שני פחים ריקים…. וחפר בבשר הלחם מחילה עמוקה. תחילה באצבעותיו ואחר-כך בטונבאר, האיזמל הרחב שלו. ואז, בקפדנות גדולה ובסדר קבוע, מילא את החלל שנוצר בלחם בפתותים של גבינה מלוחה, בפרוסות של עגבנייה טרייה, בחצאים של שיני שום, שחילץ מקליפתן בנגיעת פטיש שאין ערוך לעדינותה, בזיתים שחורים ובעלעלים של פטרוזיליה, שצמחו בכל מקום פנוי בחצרו. על כל זאת יצק מחצית הכוס שמן ירוק שהביא לו חברו אברהים, חג'אר ערבי אחד, חוצב מאבו-גוש. הוא עטף את כיכר הלחם המלאה בשעוונית דקה, פיתל ואטם את הקצוות בגומיות והניחה תחת לוח העץ, שעליו הוא יושב כל היום ומסתת. בכך החלה מלאכת ההכנה האמיתית של הסנדביץ'. תחת כובד גופו של הדוד אברהם נמעכו הלחם ותוכנו יחדיו, מיצי העגבנייה התערבו במליחותה של הגבינה, נמסכו בשמן הזית ובאדים הריחניים של הפטרוזליה והשום וחדרו לכל רווח וחלל בבשר הלחם. בצהריים, כשהגעתי לבקרו בשובי מבית-הספר, הודיע הדוד אברהם: 'הארוחה מוכנה', וקם באנחה מלוח-העץ שלו"

(בביתו במדבר)

‏יום אחד התעניין אצלי סופר אחד בנוגע לספרו שנשלח אלי מזמן. אומרים שהוא לא רע, אבל לצערי לא הספקתי לקרוא אותו. הוא מז׳אנר הספרים המצויירים, גדול ורחב ידיים, ואני מאוד מקווה שכותבו לא קורא את השורות האלה. כי השבתי לו שאני באמצע ואני אגיב לו כשאסיים, ואני קורא רק בשבת, וגם זה אחרי פרשת השבוע, ועכשיו אלו פרשיות בראשית המעניינות והמסעירות וכו׳. הייתי סמוק מן הבושה. כי אני אכן רואה אותו כל שבוע, מתעניין בו ומסתכל עליו. פשוט, את סנדוויץ׳ הסתתים של מאיר שלו ז״ל אני צריך להניח בין שני ספרים קשיחים, כשאני יושב עליו שעות והוא עטוף בניילון נצמד. והספר שלו, של הסופר הזה, מתאים ממש ככפפה ליד למשימה הזו וכבר כמה חודשים שהוא, לצד ספר אלבומי אחר, נדמה לי של עיטורי איזה מוסד ממשלתי, זוכה לארח את סנדוויץ׳ הסתתים בין בתריו. אז כן. אני משתמש הרבה בספר הזה, ורק אל תגידו שאני לא חלק משדה הספרות.

 

 

רוצה לשתף את הפוסט הזה?
קובי אריאלי

סטנדאפיסט, מרצה, שחקן ואיש תרבות. נולד בירושלים ובוגר החינוך החרדי. כותב מדור שבועי קבוע ב"ישראל היום", מגיש בגלי צה"ל ויוצר ומגיש תכניות תרבות, פנאי וסגנון חיים בערוץ 24.

עוד כתבות