בארון הספרים בבית שלנו, במדפים שיועדו לספרים שלי, נחו באחד המדפים אחר כבוד שלושה ספרים זהים. הם פשוט עמדו האחד ליד השני ואת שלושתם קיבלתי מאורחים שונים כמתנת בר מצווה. לספר קראו "איש צדיק היה" מאת המחבר שמחה רז בהוצאת ש. זק ירושלים. ספר סיפורים המתאר את חייו של רבי אריה לוין זכר צדיק לברכה, שכונה "אבי האסירים". את הספרים קיבלתי מדודים וידידים שהצד השווה שבהם היה שהם לא היו חרדים, אלא דתיים או חילונים. הקרובים והחברים החרדים היו מעניקים לנער בר מצווה ספרים תורניים או כסף. פה ושם נמצא מישהו שריחם עלינו ונתן איזה משחק או מצלמת פוקט או חפיץ אלקטרוני. אני זוכר עד היום באהבה אין קץ את ה"עט-שעון" שקיבלתי ממרים ויוסי דודיי. הקרובים והידידים החילונים היו מעניקים את "איש צדיק היה" (אה כן. וגם קיבלתי כרך אחד של "הכותל" מאת מאיר ענר ומרדכי נאור מידיד חילוני אחד שעבד עם אימי ושהבין בגאונותו שנער חרדי בטוח מתעניין במבנה הייחודי של קשת רובינסון. הן הוא חרדי שמחובר למקורות!) במהרה נפטרנו מחלק מהספרים ונותר רק אחד, זה שההקדשה נכתבה על דפיו ולא בפתק מצורף. את האחרים העניקו הורי כמתנת בר מצווה לבנים של קרובים וידידים חילונים. הספר הגאוני הזה היה, כך מסתבר, פתרון דו כיווני.
זה כל כך מתוק. אני זוכר שכשהתחתנתי עם נעמי ראיתי בבית של הוריה שני כרכים של "איש צדיק היה" וכששאלתי היא סיפרה לי שאמא שלה הייתה קונה אותו בכמות גדולה ומעניקה אותו כמתנת בר מצווה לכל הילדים של כל החברים שעבדו איתה בסולל בונה, ואני התפוצצתי מצחוק.
השבוע נפטר שמחה רז זכרו לברכה. בן 93 היה. על מודעת האבל נכתב בפשטות: מחבר הספר "איש צדיק היה" ועוד כמאה ספרים. אל בית האבלים הגעתי כדי לנחם את אחיו, שכני ומורי פרופ' נחום רקובר ייבדל לחיים, שישב לצד אחותו, שניהם מביטים על גיל 90 מאחור ושניהם חדים וחכמים. גם פרופ' רקובר, מבכירי המשפטנים שלנו ומי שאחראי במידה רבה על מקומו של המשפט העברי במערכת המשפט הישראלית, יודע לספר סיפור ויודע לשמוע סיפור וליהנות ממנו. המקום מלא באנשים ונשים יודעי ספר וסיפור שבאים כשאיש צקלון סיפוריו עימו. מה שמעניין הוא – שהסיפורים נוגעים לשני גיבורים. לשמחה רז ז"ל שנפטר ולשמו התכנסנו ולרבי אריה לוין זצ"ל שהמנוח הוציא בכשרונו את דמותו בעולם. אפשר היה לשבת שם שעות ארוכות (זה מה שעשיתי, אגב. כולל לשכוח כאילו במקרה את הטלפון ולשוב כדי לקחת אותו).
"איש צדיק היה" הוא ארוע ישראלי מרתק. רב מכר מטורף, ששב יוצא במהדורות אין קץ. אני יודע את הספר הזה ממש בעל פה. קראתי אותו עשרות פעמים בנעוריי. מה סוד קסמו? קודם כל הדמות. רבי אריה לוין היה גדול בענקים. רב חרדי מליטא, בן היישוב הישן באורחותיו, שסירב לקבל כל התניה שבטית וחברתית וכרת ברית אהבה וחברות עם בני המשפחה הלוחמת שנרדפו על ידי הבריטים וחוץ מזה עסק כל חייו בחסד ועזרה לזולת. בסביבה הטבעית שלו, החרדית ירושלמית והישיבתית, הוא מוערך מאוד ונודע כגאון וכצדיק גם בלי "איש צדיק היה". כאן בדיוק טמון הסוד: מה הייתה הסביבה הטבעית של רבי אריה? אני בטוח שאם היינו שואלים את יעקב מרידור או מנחם בגין או אריה אלדד הם היו משיבים שהסביבה הטבעית שלו הייתה ביניהם, ברחבת מוזיאון עולי הגרדום, בדיוק כשם שהייתה בישיבת עץ חיים ובקרב בני משפחתו (אגב, אם לא ידעתם, אחת מבנותיו נישאה להרב אלישיב ואחת מנכדותיו לרבי חיים קנייבסקי, זה בנוסף לאין ספור רבנים ורבניות הנמנים על צאצאיו. הוא היה נטוע בצורה מאוד מאוד עמוקה בחרדיות) אולם כדי להוציא מדמותו באופן מדוייק את השניות הזו , כדי לתאר את הדמות בשלמות גם ברמה העממית והאוניברסלית היה צורך בשמחה רז. והוא עשה את זה בכישרון, ובכן, עצום. זאת דוגמא מרהיבה למפץ הגדול שמתרחש כשעין ספרותית טובה פוגשת סיפור ענק. הפופולריות של איש צדיק היה הייתה חסרת תקדים אין לה אח ורע. צריך לשבת וללמוד ולחקור אותה ולזקק אותה לנוסחה חברתית שאפשר להשתמש בה.
איך בונים בניין בן 4 קומות בירושלים, בלי תב"ע ובלי תמ"א? הנה תרומה שתרמתי אני למארג הסיפורים האינסופי שכרך יחדיו את שתי הדמויות האלה, הצדיק והסופר, ואיתם עוד דמות אחת, מקסימה אף היא. סיפרתי להם שבאחד מפרקי הספר, מסופר סיפור נפלא על רבי אריה לוין. הסיפור מסופר מפיו של הסופר והחוקר הרב יעקב גליס ז"ל. (בטח נתקלתם בבנו-ממשיכו, ההוגה והמספר הירושלמי הרב ישראל גליס):
"יום אחד בקרתי במשרד ישיבת "עץ חיים" ועמי ספרי "שבעים שנה בירושלים". נכנס ר' אריה לחדר, ראה ספר זה על השלחן והחל לעלעל בו ומצא כי אחד הפרקים מוקדש לרבה של ירושלים הרב שמואל סלנט זצ"ל – שר' אריה העריצו. שאל ר' אריה מי הוא מחברו של ספר זה? וחשיבותיו אני. חפץ ר' אריה לרכשו ושאלני למחירו. השבתיו: שלוש לירות. הוציא ר' אריה סכום זה מכיסו ושילם לי. לימים, כיתת ר' אריה רגליו וחיפש היכן אני דר, טיפס לקומה הרביעית ובא אלי בטרוניא: מדוע ביקשת ממני שלוש לירות בעד ספרך ואילו באחת מחנויות הספרים מצאתי ספר זה ולידו פתק כי מחירו הנקוב הוא חמש לירות ? השבתי לו כי הצדק עמו ומחירו של הספר אמנם חמש לירות, אולם לבני- ישיבה אנכי מעניק הנחה והמחיר עבורם הוא שלוש לירות בלבד. השיב ר' אריה: אין אני בן ישיבה, אנכי עובד רק ב"מלמד" בישיבת "עץ- חיים", ועמד בתוקף על כך שישלם ההפרש במחיר".
הסיפור באמת יפה ומאלף, וכשאבי היקר קרא אותו לראשונה, הוא שם לב, כדרכו, לפרט קטן בעייתי: הוא הכיר את יעקב גליס הנ"ל שהיה בן משפחתנו, וידע שהוא גר בקומה הראשונה. מדוע נאלץ אפוא רבי אריה לטפס אל הקומה הרביעית? יום אחד פגש אבי את גליס ושאל אותו את השאלה הזו וגליס, שהיה מספר אמן ומלא בטעם ודעת השיב לו תשובה שרק מספר סיפורים יכול להשיב. "נו", הוא אמר לו. "מה אתה רוצה: הרי צריך שהסיפור יהיה טוב, לא? אז כשסיפרתי אותו לשמחה הוספתי כנראה קומה אחת והוא הוסיף כנראה עוד שתי קומות".
אז תודה לשמחה רז ז"ל על הספר, על הרוח הגדולה וגם על שתי הקומות הנוספות.
