איך בונים עם?
בפרשת בוא מתואר תהליך כזה. יציאת מצרים היא לא רק הסרת עול השיעבוד. היא גם תהליך הפיכתה של קהילת עבדים מדוכאת לעם. חוץ מבשורת החירות האישית שנשא עימו הלילה ההוא, ליל יציאת מצרים, הוא נשא עימו גם את בשורת התחיה הלאומית. מעניין לעקוב אחרי המתואר בפרשה הזאת, בפרק י"ב שבחומש שמות ולנסות לשרטט על פיו נוסחה.
קודם בא הציווי "החודש הזה לכם ראש חודשים" הוא לא קשור במישרין לפרוצדורה הגאולית, אבל מסתבר שהוא תנאי מקדים מחוייב שאומר: קודם כל יש לייצר סדר יום ולגלות בתוכנו את יכולת ההתחדשות. את קיומו של המנוע הזה שעתיד בתוך זמן קצר לקומם עם. לאחר מכן – הקרבת קורבן הפסח. לאקט הזה היה בפסח ההוא, הפסח הראשון, של מצרים, תפקיד נוסף. הוא נועד לא רק כדי לזבוח לאלוה-ים וכדי להתכנס יחדיו סביב אכילתו, אלא גם כדי להביע מרד גלוי במשעבד המצרי. הצאן היה מקודש ואסור לאכילה במצרים, והכנת הקרבן וזביחתו נועדו לייצר עוד שלב בתהליך ההשתחררות מעול המצרים. מייד אחר כך עוד ציווי: איכלו מצות וציינו חג. לאמור, אל תוותרו על הטקס ועל הביטוי המעשי, הריטואלי, אם תרצו ההלכתי של הרגעים הגדולים הללו, וכל זה עוד לפני שבכלל יצאתם. ורק אז – המכה שניחתה על מצרים, היציאה הפיסית בקול תרועה גדולה והנה – אדם מרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת. אל עבר המדבר, אל עבר קבלת התורה, אל עבר הארץ המובטחת ואל עבר עתידו כעם מאמין ובן חורין.
אבל רגע לפני ההליכה קורה עוד משהו שמצויין שלוש פעמים בפרשה הזאת. והגדת לבנך. ושוב – והיה כי ישאלךבנך ואמרת אליו. בפירוט יתר מצווה התורה ציווי שנשמע די פשטני. אל תשכחו לספר לילדים. אתם רואים בעיניים, אתם חווים התגלות, אתם יוצאים ממצרים. אבל את העם הזה לא אתם תבנו. אתם בכלל תיעלמו מפה בעוד כמה שנים ומי שיצטרכו להעביר את עוצמת החווייה ולהמשיך ותפעל את המנוע האמוני והלאומי הם אלה, שמסתובבים כאן יחפים ובעיניים תמהות שואלים "מה זאת"? ספרו להם. תווכו להם את החוויה. החדירו אותה עמוק לתוך עצמותיהם. כשהם יהיו בגיל שלכם הם כבר לא יהיו עבדים הפורקים מעליהם את עול השעבוד ונהיים לעם. הם יהיו בני חורין שמקיימים חיי קוממיות ביריחו ובדן, בערבה וביהודה, בשפלת החוף ובנגב. אם לא תפעם בהם הרוח הגדולה של יציאת מצרים אין לעם הזה סיכוי לשרוד. חלק בלתי נפרד משורת הציוויים המעשיים סביב יציאת מצרים היה הציווי הזה. לספר. לחנך. להגיד. לדאוג שהחווייה תהיה מכוננת ברמה כזו שהיא תעבור מדור לדור.
התחדשות, אמונה, קוממיות וסיפור. זאת חבילת חג הפסח שלנו. חג שמח.
