אני נמנע בדרך כלל מלכתוב כאן על פוליטיקה, אבל רגע אנושי אחד השבוע גורם לי לחרוג מן המנהג: הרגע שבו פנתה שרת הפנים מעל במת ועידה אל המנחה וביקשה את עזרתה במציאת מילה שהיתה חסרה לה באנגלית. הרגע הבודד הזה גרם לי לשכוח לרגע את מגוון הכעסים שאני נושא כלפי שרת הפנים על חלקה בהקמת הממשלה ופשוט להעריך אותה. להעריך, מלשון הערכה. נו, איך אומרים את זה? אה, Appreciate.
רבים ביקרו השבוע את שרת הפנים על הראיון הצולע ההוא באנגלית. אני, כאמור, חשתי ההיפך. ראשית – בגלל ההעזה. בגלל הביטחון העצמי. בגלל שהשרה שקד לא אמרה "לא רוצה להתראיין באנגלית" אלא פשוט הלכה על זה למרות שידעה שהאנגלית שלה רצוצה. זו החלטה מאוד אמיצה. סתם כך, ההתגוללות על פוליטיקאי בשל אי שליטתו בשפה שאינה שפתו היא מרושעת. גם דוברי האנגלית הטובים שבין אנשי הציבור שלנו מתקשים להתבטא בה בחופשיות, דווקא משום שהם פוליטיקאים. תוך כדי מתן התשובה הם נזקקים להרבה מאוד ריכוז כדי לומר את הדבר הנכון והמדוייק ולא ליפול בלשונם, ובנוסף – הם אמורים לנסח היטב בשפה זרה. זה מאוד מסובך.
שנית והיא עיקרית – מי אני שאבקר מישהו על אי ידיעת אנגלית. כמי שמוצא עצמו מתפרנס מעמידה על במה כבר הרבה שנים ומנגד מתהדר באנגלית ברמת בית ספר יסודי – אני מלא כבוד למי שמתאמץ לשבור את רגש הנחיתות הזה, לשפר את האנגלית שלו ולהתעקש להשתמש בה.
האמת שגם אני מצטיין לפעמים בפרצי ביטחון עצמי בתחום הזה, במיוחד במקרים בהם התמורה שווה את העינוי שבהכנת ושינון הרצאה באנגלית. הו, הסיוט! האנשים שמשווקים את הרצאותיי כבר יודעים את הכלל הבסיסי: No questions! ללא שאלות! מר אריאלי הינו מרצה המסרב בעקשנות להשיב על שאלות בתום ההרצאה. פשוט זוהי גישתו הדידקטית. (וגם כי את התשובות באנגלית הוא לא יכול להכין מראש).
אבל הסיפור הבא, שארע לי ממש לפני כמה חודשים, בתקופת הקורונה, באמת שובר כל שיא והוא מוקדש בהערכה לשרה שקד. השתתפתי בכנס זום שכלל קבוצת מרצים, שהשמיעו כל אחד בתורו הרצאה קצרה בסגנון טד בנושא הכנס הוירטואלי. הקהל היה אמריקני, דובר אנגלית ברובו, אבל משום מה היה נראה לי שאני אשא את דברי בעברית. רק משהתחיל הכנס ושתי המרצות הישראליות שלפניי דיברו אנגלית שוטפת, הבנתי פתאום בתדהמה שאני אמור להרצות באנגלית ולא סתם אנגלית אלא אנגלית יפה של כנסים. התור שלי קרב והלך ומתוך המצוקה האדירה נזכרתי פתאום במשהו ששמעתי פעם מירון לונדון. הוא אמר שמאחר ושפה היא עניין הישרדותי, הדרך לרכוש אותה ולשלוט בה נשענת על אינסטינקטים ועל צורך יותר מאשר על כשרון. ואז כששמעתי את המנחה קורא בשמי חייכתי למצלמה חיוך ענק, מיקמתי את היד על העכבר ואת מחוון העכבר בפינת המסך השמאלית התחתונה, פצחתי בהרצאה באנגלית שוטפת, עשירה, מלאת בטחון ועתירת מבטא, ובכל פעם שהיתה חסרה לי מילה – פשוט אמרתי אותה בעברית, אבל שניה לפניה לחצתי על "השתק" ושניה אחריה שחררתי את ה"השתק". ככה בדיוק. והקהל במרילנד רשם לפניו בסיפוק שאת המרצה הזה כדאי לשמוע. הוא מרתק ומעשיר. מה חבל שמבחינה טכנולוגית הוא פחות מפותח. אולי הוא בכלל לא אשם וזו תקלת אינטרנט אזורית.
