חיבוק דב

להלן תרגיל לשנה ג' בלימודי תקשורת: המשימה: הפוך את גלעד שליט ללא רלוונטי תקשורתית תוך 3 חודשים.

הפתרונות המוצעים יכולים להיות רבים ומגוונים. הדרך הטובה ביותר היא, כמובן, לייצר רצף של פרשיות פוליטיות ואירועי שחיתות, מתובלים באי אלו אירועים בטחוניים שאינם קשורים לפלשתינאים, כגון אירועים בצפון או מכיוון איראן. זו דרך אפקטיבית, אולם יש בה את הסיכון המסויים מפני יום מלפפונים אחד, שבו לא תתרגש פרשה טרייה ושמו של גלעד שליט יכול לצוץ פתאום בעמוד כלשהו של העיתון. אפשר פשוט לשחרר אותו משביו ולהשיבו הביתה, אבל זה תרגיל במנהיגות ובפוליטיקה ולא בתקשורת.

הפתרון המוצע האפקטיבי ביותר לתרגיל, הוא, איפוא, זה:

בשלב הראשון, ח"כ אריה אלדד מהאיחוד הלאומי מגיש הצעת אי אמון בממשלה בנושא "הזנחת הממשלה את הטיפול בגלעד שליט". בתום נאומו במליאה הוא מודיע כי הוא וחבריו מיכאל בן ארי ויעקב כץ החליטו כי מעתה ואילך כל מאמציהם הפוליטיים מכוונים בכיוון שליט בלבד, ועוד יותר מכך, מכאן ואילך כל נאום שלו, כל שאילתא, כל קריאת ביניים, תכלול את המילים "גלעד שליט".

בשלב השני, העיתון "בשבע" יכריז על הוצאת מוסף מיוחד בשם "גלעד, עד מתי?" בחסות "ועד מגורשי גוש קטיף" ו"נאמני הר הבית", מוסף שייצא מידי שבוע באלפי עותקים ויחולק חינם בידי נערי גבעות בצמתים וברמזורים. בשלב השלישי, ברוך מרזל ואיתמר בן גביר מכנסים מסיבת עיתונאים, מודיעים על התגייסות הימין כולו למען גלעד שליט ומקימים אוהל מחאה מול הכנסת, כולל שביתת רעב וצעדה יומית סביב המשכן "עד לשחרורו המלא, בעזרת ה', של גלעד בן אביבה". הרב שמואל אליהו מצפת מפרסם תפילה מיוחדת לשלומו של שליט ומועצת האיחוד הלאומי מודיעה כי מעתה היא לא תנוח ולא תשקוט עד לשחרורו.

מאותו רגע, גלעד שליט ייעלם מהשיח כלא היה. הוא לא יוזכר בעיתונים אפילו במילה אחת, תמונתו תישכח והוא יבלה את שארית ימיו בשבי החמאס. עד כאן הפתרון המוצע. הציון: 100.

תובנה זו הוחוורה לי לאחרונה, כשבעתונות פורסם שברוך מרזל ואיתמר בן גביר מגישים עתירה לעכב את יציאתו של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 מהארץ, בעוון גניבת כלי המקדש והחזקתם במרתפי הותיקן.

מהי עמדתי שלי בנושא כלי המקדש האבודים, שהוגלו מירושלים בעת החורבן והגלות ונלקחו אל מקום לא נודע? אין לי. הידע שלי בנושא קטן מאד. גם כך זהו מסוג הנושאים שרוב הידע הציבורי בהם נובע משמועות ומקונספירציות וההמון דן בהם מתוך בורות ושטות בחסות הערפל האינפורמטיבי הנח מעליהם. בגדול , אני יודע שיש שמועות על כך שהכלים הועברו למרתפי הותיקן .קראתי כמה מאמרים בנושא,חלקם היו מענינים . אני מודה. מעולם לא היתה לי עמדה בנושא.

עכשיו, אני מודה, כבר יש לי עמדה. אני נגד. זה לא מעניין אותי. מאותו רגע ששני הגאונים תפסו בעלות על הנושא הזה, הבנתי שזהו זה. אני לא בעסק. הסוגיה הזאת, כך מסתבר, היא עניין למרזלים לעסוק בו, להתלהם בו, ולהיבנות עליו. מה לי ולו? איזה עניין יכול להיות לי עם נושא שמוביליו הציבוריים הם מרזל ובן גביר? נכון, לא כל מה שפרובוקטורים נוגעים בו הוא שולי ובלתי חשוב; אבל לגבי הנושא הזה, שגם מראש ניצב באזור הדמדומים הבלתי נודע הזה, בין רציונליזם היסטורי לבין חירפון סהרורי, התפקיד של מרזל ובן גביר הוא גורלי ממש. לפחות לגביי.

יש דברים כאלה, מסתבר, שהם יתומים תקשורתית וציבורית רק מפני שאיזה גורם מיותר החליט איכשהו להתעסק בהם. חיבוק דב, קוראים לזה, וזה ממש מזיק.

לא נכון? קבלו דוגמה נוספת. בתא כלא צר בארה"ב כלוא כבר למעלה מעשרים שנה בחור בשם יונתן פולארד. האיש המסכן הזה שמדינת מכורתו מתנכרת לו מאז, לא עתיד לראות את אור השמש עוד הרבה מאוד שנים. הוא פשוט הולך להישאר ולשבת.

ליונתן פולארד אין שום יחסי ציבור. ערך המותג הציבורי שלו נמוך מאוד. הוא כמעט שלילי. למה? תשאלו. הרי לא מפסיקים לשמוע עליו! הרי אפילו חתן התנ"ך ביום העצמאות, ההוא עם הפיאות והכיפה הגדולה הגיש לראש הממשלה מכתב ובו בקשה לשחרר אותו?

זאת בדיוק הסיבה. אין לדעת מה חטא חטא האומלל הזה שמכל הקבוצות בחברה הישראלית, דווקא הלא-נכונה ביותר היא זו שמעניקה לו את החיבוק החם ביותר. כלל ברזל הוא, שאם ראיתם איזה סהרורי מהלך בצידי כביש איילון, מניף דגל ענק, מפריח בלונים וצועק "משיח" "משיח", סביר להניח שיש לו באמתחתו גם שלט שעליו כתוב: "ישוחרר פולארד".

פולארד מחוק. פולארד גמור. הסיבה היחידה לכך היא החיבוק המיותר והמזיק של הימין הקיצוני. אין שום סיכוי בעולם שמישהו מכל אלה שמפגינים עבורו יבינו את זה, הם הרי משוכנעים שהם עושים את הדבר הכי נכון בעולם; על כן, רק בקשה קטנה לסיום: ברוך ואיתמר יקרים! אתם הרי מכירים אותי וחפצים בטובתי. במקרה שאפול בשבי/ אחטף/אוברח מהארץ/איעלם. אנא, באמת. אל תתערבו. אף מילה. תתעלמו כאילו כלום. באמת. הניחו לשלושת חבריי השמאלנים לעשות את העבודה ואז, תאמינו לי, אני אחזור בשלום הביתה. אפילו אביא לכם מתנה מהדיוטי פרי. באמת.