באמצע השבוע נשאלתי על ידי עיתונאי בכיר מהי עמדת ההלכה לגבי שביתת רעב. כיון שאני חריף ומחוכם, הבנתי מייד שאין בכוונתו, כופר שכמותו, לפצוח בשביתת רעב והוא זקוק להיתר, אלא שהוא מכין את עצמו לראיון עם אלה שאיימו שיפתחו בשביתת רעב נגד הממשלה, והוא חפץ לעמת אותם עם האיסור ההלכתי לאדם לפגוע בעצמו בנפש, בין אם עד מוות ובין אם זו פגיעה בריאותית בלבד.
מובן שדבר ראשון מילאתי את תפקידי כרב פוסק לכל קהילות הטעלעויזיע, ביררתי את העניין והשבתי שאכן אין כל היתר הלכתי לאדם לפגוע בעצמו למען מטרה כלשהי.
השאלה הזו היתה מאוד במקומה, משום שהיא מציבה את ההלכה במקום הנכון לה בויכוח הפוליטי המטלטל. אנשים דתיים הודיעו על ביצועה של פעולה המנוגדת, מטעם אחר, להלכה. איך הם מתמודדים עם זה? ברוב המקרים זה הרבה פחות מדוייק. בשבוע שעבר הציג ינון מגל מ'חדשות 10' בפני הרב דב ליאור סטיקר שעליו נכתב "ייהרג ובל יינתק". אתה מסכים עם זה? הוא שאל. כן, אמר הרב. למה לא. בדיון הציבורי שלאחר מכן הוצגה העמדה הזו כפסק הלכה. האם זה היה פסק הלכה? לא. זו היתה התייחסות של איש הלכה לסטיקר. יש לרב ליאור התייחסות ברורה גם ל"העם עם הגולן", ל"הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך" ול"אבא תרחם אבא תרחם קוראים לי נחמן ואני מגמ מגמגם". אפשר וצריך להתייחס למשפט הזה כהבעת עמדה, אבל זה עדיין לא נוגע בשום צורה להלכה.
אותו ינון מגל סיפק לפני שנים אחדות סיטואציה מדהימה שזכורה לי עד היום. מגל, אז כתב גלי צה"ל, דיווח למגיש שישב באולפן, על שורת התרחשויות ביש"ע עקב המצב. אחד הדיווחים נגע להתבטאויות ראשי יש"ע. בין הדברים ציטט הכתב משפט שאמר אחד הנוכחים לפיו ראש הממשלה דאז, ברק, "מכר את נשמתו לשטן".
כאן שאל המגיש הגאון את ינון את השאלה הבאה:
האם יש התייחסות בהלכה למי שמכר את נשמתו לשטן, בדומה למי שהוצא עליו "דין רודף" למשל?
ובכן, לא. כאן המקום לקבוע מסמרות בעניין, אחת ולתמיד: אין בהלכה כל התייחסות למוכר את נשמתו לשטן. כמו כן, ההלכה אינה מתייחסת למי ש"טורף את הקלפים", למי ש"פועל ללא מנדט מהעם", למי ש"קובע עובדות בשטח" וגם לא ל"לא יעלה על הדעת" ול"לא הפרעתי לך אל תפריע לי". בכלל, אין באמת דבר כזה "פסק הלכה" חדש בנושאים הנידונים בעיתוני הערב. ההלכה אינה מגזין. מדובר בהמצאה מביכה שהמציאו כאלה שלא לגמרי קולטים את הריתמוס של התנדנדות המאמין מול אמונתו. פסק הלכה הוא מונח הנוגע בעיקר לכשרות, לדיני טהרה, להלכות שבת ולהלכות תפילה. אפילו קביעה הלכתית בנושאי ממונות לא נהוג לכנות בשם זה אלא בשם "פסק דין". בכלל, לא כל משפט של רב הוא פסק הלכה. הרב עובדיה, למשל, לא פוסק כל היום הלכות. הוא גם סתם מדבר, מספר. לעיתים הוא גם משתעל, ופעם אחת, כך שמעתי, הוא אף התעטש.
נו, אז מה ענה בסופו של דבר המרואיין לשאלה שהוצגה בפני, כפי שהופיעה בראשית הדברים? הוא הסתדר עם זה נהדר. זאת משום שיש מקטע מסויים שבו ההלכה הופכת להיות נוזלית מאוד. זה קורה במפגש המאולץ בין ההלכה לבין התפיסה הפוליטית. ברגע שהדיאלקטיקה ההלכתית מועתקת ממקומה הטבעי, בבית המדרש, אל אולפנים וככרות, היא משנה מצב צבירה, הופכת לצמיגית ואלסטית, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול. כשרב מקרית ארבע מגייס לטובת טיעוניו את ההלכה בסערת ויכוח, אתה יודע שהוא ניצח. מה תטען כנגדו שאין כל קשר בין ההלכה לבין בית הדסה ובית רומנו? הוא יגיד לך שיש. תקפוץ.
הערה: אין לראות בדברים לעיל משום פסק הלכה, בנוגע למעשה – ישאל כל אחד את מי שהוא רגיל לשאול. בכבוד רב, הרב אריאלי.
