סודו של איש המשפט העברי

השכן מלמעלה בא והעניק במתנה את ספרו החדש "סודו של המשפט העברי" ואני קיבלתי בהתרגשות ואצתי לבדוק אם יש הקדשה. היא תהיה שווה הרבה. היא כבר שווה הרבה.
זכיתי להיות שכנו ומכירו של הרב פרופ' נחום רקובר, אבי תודעת המשפט העברי בארצנו ובעולם היהודי. בן למעלה משמונים וחמש שנה, נמרץ ומהיר במלאכתו, גאון עולם, חכם מחוכם, בור סוד של תורה ומדע ומעיין מתגבר של טעם ודעת. כל רז לא אניס ליה. לו היה לזכויות רוחניות ולהישגים אקדמיים משקל פיסי, היתה התקרה שמעליי מתמוטטת מן הכובד. הוא החדיר את לימודי המשפט העברי לבתי הספר המובילים למשפטים, כיהן כמשנה ליועהמ"ש, זכה בפרס ישראל, העמיד דורות של תלמידים, כתב עשרות ספרים ומאמרים, ארגן וניהל מאות ימי עיון, סמינרים וכנסים ובעיקר – לא חדל לעמוד ולצעוק ולנופף ולהכריז על מקומו של המשפט העברי, על מרכזיותו, על נחיצותו ועל המשימה הקריטית לראות בו אבן יסוד של המשפט.
בשבת עלעלתי ב"סודו". שני כרכים צפופים המכילים התייחסות עקרונית של משפט התורה לכל סוגיה שהיא ומוצאים את נוכחותו בכל פינה של המשפט והחיים הציבורים. זה גם לכסיקון מקיף, אבל גם חיבור שיורד לעומקן של סוגיות וכדרכו של הרב – בהיר באופן בלתי רגיל, לא אופייני לספרות אקדמית משפטית. הוא מתבסס על הקביעה הותיקה שמניעה את כל יצירתו של הרב רקובר, ולפיה ייחודו של המשפט העברי הוא בהחדרת יסודותיה המוסריים של התורה אל תוך המשפט. ובלשונו: "מטרת המשפט אינה להסדיר את מערכת היחסים בין בני אדם בלבד, אלא בהסדרה צודקת של יחסים אלו, הבנויה על יסוד מוסרי".
בימים אלה של ערעור אמון הציבור במערכת המשפט וההתגוששות הבלתי פוסקת בין מערכות המשפט למערכת הפוליטית והציבורית, קולו של המשפט העברי מפציע לפתע עקבי, צלול ונקי מכל הקולות כולם. לצד זה, בולטת מאי פעם גם יתמותו והמקום הלא מספיק שהוא תופס בשיח הצבורי-משפטי שלנו. לו היתה מופנית עשירית מהאנרגיה שמושקעת בקטטות (החשובות) שבין אקטיביסטים לשמרנים לשאלת מקומו וסמכותו של המשפט העברי במערכת המשפט – הכל היה כנראה נראה אחרת. אך בינתיים, עד שזה קורה, יש לנו את הרב רקובר.
עוד ידובר הרבה על הספר, עוד יתראיין מחברו, עוד ייקשרו כתרים לראשו וענקים לגרגרותיו. אני השכן הקטן גאה להיות הראשון לברך: מזל טוב רבי נחום. ברוך שחלק מחכמתו ליראיו.