כבר שנים ארוכות, מאז נמשחתי כדוס מחמד, שאני מנהל איזשהו יומן פנימי שתכליתו סיכום אירועי הקונפליקט הדתי-חילוני בישראל. האמת שלא תמיד היומן הזה בא לידי שימוש. עיתים הוא נותר מרחף במוחי ככלי אין חפץ בו. למרות זאת, אני מנהל אותו באופן אוטומטי. כיון שהנושא קרוב לליבי וכיון שאני חי את העולם החדשותי ואף עובד בו וכיון שפה ושם אף נדרשת ממני הבעת דעה בנושאים אלה – הריני מנהל את היומן הזה. בעצם יש לי בראש מידי שבוע ליין-אפ מוכן של תכנית לסיכום אירועי הקונפליקט.
כל ההקדמה הזו לא באה אלא כדי לקבוע שהתש"ע הארורה הזו היתה אולי השנה העמוסה והרעה ביותר בעשור האחרון מבחינת יחסי דתיים חילוניים. כמות הפעמים בהם נראו זקנים וכובעים במהדורות החדשות היתה עצומה; סלעי מחלוקת בנושאים דתיים התגלעו מידי שבוע כמעט; אישים חרדים כיכבו בחדשות השכם והערב ומעל הכל צפה ועלתה אותה שנאה נושנה כלפי החרדים, זו שכבר האמנו כי עברה מן העולם.
קו ברור איחד את כל הקונפליקטים בנושא דת בשנה האחרונה, קו שראוי לדון בו: הם באו בצרורות. אירוע רודף אירוע. קונפליקט רודף קונפליקט. הפגנות השבת בירושלים, הדיון סביב תכנית הליב"ה והשירות בצה"ל, האם המרעיבה, פרשת חדר המיון בבית החולים ברזילי, המאבק סביב הבטחת ההכנסה לאברכים, ההפגנות נגד חפירות הקברים ביפו, בג"ץ עמנואל, שעון קיץ ועוד. אינספור. כולם באו בחבילות חבילות.
האמת, שקו נוסף ברור איחד את חלק מהקונפליקטים האלה: הם היו, רובם ככולם, מיותרים להפליא. חסרי טעם ותוחלת, מוגזמים, מוצאים מפרופורציות, מולידי שנאה ומשקעים, מסתיימים בלא כלום, סתם אחד גדול.
ומשמחברים את שתי הקביעות הללו מגיעים למסקנה בלתי נמנעת, מחרידה בפשטותה. כדאי לזכור אותה גם לשנה הבאה: לא רצף אירועים יש כאן, אלא תהליך ברור ופשוט של סיבה ותוצאה. חטא ועונשו. הו, כמה שזה היה מדוייק! בכל פעם שהחרדים התעברו על ריב לא להם; בכל פעם שהם הוציאו דברים מפרופורציות, שיתפו פעולה עם קיצוניהם המסוכנים, הגיבו באופן לא מידתי והגיוני לאירועים שניתן היה, בקלות, להתעלם מהם, בכל פעם כזו הדבר גרר אירוע גדול הרבה יותר ממנו הם נפגעו שלא כדין.
קוראים לזה, בפשטות, חטא ועונשו.
חטא ארוך ומתמשך חטאו החרדים בחיבוק שהם העניקו לגורמים הקיצונים מן העדה החרדית במאבקיהם המיותרים סביב החניונים בירושלים, בשתיקתם מול מעשי הפראות במאה שערים, בחוסר יכלתם להתנער טוטאלית מגורמים רעים ומסוכנים אלה, למרות שרוב ברור של החרדים אין לו שיג ושיח עם "נטורי קרתא", הוא מתנער מאלימות מכל סוג ודוגל בדרכי נועם. והתוצאה? החילוני המצוי לא היה מסוגל להבחין בין החרדי הרגיל לבין בן-דודו הקיצוני והוא תמך תמיכה גורפת בהחלטה המרושעת בנוגע לקצבת הבטחת ההכנסה. חטא חטאו החרדים בחיבוק הטפשי והמיותר שהעניקו ל"אם המרעיבה", אשה בלי שם, שבכל מקרה לא היתה ראויה לשום הגנה ממסדית. והתוצאה? מסע אנטי חרדי חריף מאין כמותו סביב שאלת הנאמנות של החרדים למדינה ולמוסדותיה. כך לאורך כל הדרך: חטאו בהגנה על עבריינים אלימים – נענשו בבג"ץ עמנואל המרושע והבלתי מידתי; חטאו בברזילי המיותר – נענשו ביפו המוצדק. וכן הלאה.
זו היתה שנה רעה ליחסי חרדים חילוניים, מכמה סיבות. ראשית, זו היתה שנה שלא קרה בה שום דבר משמעותי, תודה לאל, וככה זה בישראל: כשאין מלחמות ופיגועים, יש עניינים עם החרדים. שנית, אך טבעי שהתעצמות החרדים, ריבויים הטבעי ותהליך השתלבותם והשפעתם המואץ בחברה יגרום לקונפליקטים מסוג זה. אבל שלישית ועיקרית, היא הסיבה שלמעלה. החטא ועונשו.
רוב מוחלט של החרדים הוא קהל יפהפה, עדין וענוג, שוחר טוב ואוהב ישראל. בעשור האחרון, יותר מאי פעם, הוא מתפתח ומשתבח, מתרחב ומתפרס ומגדל דורות של בנים טובים ומפוארים. מהרבה בחינות הוא הקהל הטוב בבניה של הארץ הזו. כבר חמישים שנה ויותר שהקהל הנפלא הזה שבוי בידי קומץ קיצוניו, נשאב בכוח לתוך מהומות שהם מחוללים, מוצא עצמו נאלץ לגונן עליהם ולשתף עמם פעולה, ובדרך מפסיד נקודות ונכסים, תחמושת ושם טוב, כמעט תמיד על לא דבר.
כל זה לא ישתנה בתשע"א, אם מישהו לא יתעשת. האמת שכבר פתחנו לא טוב: קונפליקט שעון הקיץ הוא קונפליקט מיותר, שאל לחרדים לקחת בו חלק. מי יודע מה יהיה העונש על החטא האחרון הזה. טוב שיש באמצע את ראש השנה, יבוא אבינו מלכנו, ימחק כל שטרי חובותינו ויכתבנו ויחתמנו לחיים טובים ולשנה טובה ומתוקה.
