שמחתי כמובן כשממעתי השבוע על כל שרשת ביג החליטה לבטל את השביתה הגורפת עליה הכריזה יום קודם לכן לרגל ההצבעה בקריאה ראשונה על צמצום עילת הסבירות. שמחתי על עצם העניין, שביתה כזו היא מעשה מיותר ומרושע ושמחתי גם על אקט ההתקפלות שנבע לא מהרהורי תשובה פתאומיים אלא מן התגובה לשביתה שלימדה את מנהלי הרשת כי העניין שנוי במחלוקת וכי נקיטת צד באופן כה בוטה היא אצבע בעיני רוב לקוחותיה. טוב שזה הסתיים כך. מה שכן – מאוד הטרידה אותי שאלת ההווה-אמינא ) הייתי אומר. הביטוי התלמודי המתאר אפשרות ראשונה). מה בדיוק חשבו בהנהלת ביג בשעה שהכריזו על השביתה המופרעת הזו. מה, הם לא ידעו שחלק עצום מלקוחותיהם חושב אחרת?
ורגע אחרי שהעמדתי את השאלה הזו במלוא חריפותה, קיבלתי פתאום תשובה ממקום בלתי צפוי לחלוטין. בשידור רדיו במסגרת תכניתנו המשותפת בגלי צה"ל נקלעתי עם שותפתי הסופרת עירית לינור לויכוח (דבר די נדיר אצלנו, יש לציין). הנושא היה עניין עקרוני שהנשמה תלויה בו. ציטטנו דבר מעניין שנחשפנו אליו בציוץ של העיתונאי שאול אמסטרדמסקי שבמסגרת תחקיר צרכני בדק ומצא כי 3 המוצרים המבורקדים הנמכרים ביותר בישראל הם: חלב תנובה, קוטג' תנובה ושישיית קולה זירו. מעניין, נכון? ומה שקרה זה ששנינו פרשנו את התייחסותנו לנושא ומסתבר שהצגנו עמדות שונות בתכלית. שנינו הסכמנו על כך שחלב זו אכן בחירה הגיונית אבל מכאן ואילך התפתח ויכוח שכמעט הגיע לצעקות. היא תמכה במקום השני, הקוטג' אבל ממש היתה המומה מהבחירה השלישית, קולה זירו ואף הודיעה שזה ממש לא יכול להיות ואילו אני הבנתי והסכמתי עם המקום השלישי, הקולה זירו, אבל המקום השני, גבינת הקוטג', נראה היה בעיני כשתילה מגמתית של נתונים. איך, שאלתי, איך זה יכול להיות שהגבינה המגעילה הזו היא המוצר השני הנמכר בישראל. ומשרק שמעה עירית את המילה "מגעילה" מייד נזעקה והגנה בגופה על הנתון ושבה ופיקפקה קול גדול במקום השלישי, הוא הקולה זירו.
וכך הלך הויכוח והתלהט ושני הצדדים התבצרו בעמדותיהם כשלשניהם ברור מה עומד ביסוד הויכוח: אני מכור לקולה זירו ומעודי לא אכלתי קוטג' והיא מנשנשת קוטג' דבר יום ביומו ומתרחקת מקולה זירו ושנינו משוכנעים במאה אחוז שהטעם שלנו הוא טעמו של העולם כולו ולא ייתכן בכלל אחרת. קוראים לזה היום: פוזיציה.
ופתאום, בעיצומו של הויכוח הזה קיבלתי תשובה טובה לשאלה הבסיסית שלי. מה היתה המחשבה הראשונה של מי שהחליט על השביתה בביג? היא היתה, ובכן, מחשבת קוטג'. מחשבה שאומרת שאם אני אוכל קוטג' כולם אוכלים קוטג' ואם אני חושב שקץ הדמוקרטיה בא כולם חושבים כך. אבל אז הם שמו לב שלא כולם אוכלים קוטג'. חלק שותים קולה זירו. (או להיפך, כמובן).
קחו את זה לאן שתרצו. וכן. זה נכון גם לגביי וגם לגביי האוחזים בדעות ימין, אבל זה הרבה יותר מאפיין, לצערי, את מחנה האופוזיציה שחלקים ממנו מסרבים בכוח להבין שיש גם צד שני. לא צריך להסכים איתו ולא לאהוב אותו. רק להכיר בזה שהוא קיים.
