חזרתי ממסע בן כמה ימים בארצות הברית. הוא כלל ביקור חולים של בן משפחה ומפגש נפלא עם קהילות ישראלים באזור ניו-יורק וניו ג׳רזי. עוד ידובר בו ארוכות כי הוא באמת היה מרגש והעמיד אותי פנים אל פנים מול רגש השותפות היהודי העז הקיים בקרב קהילת הישראלים בארצות הברית.
ביום שישי עשיתי דרכי לטינק ניו ג׳רזי. טינק היא עיר בעלת אחוז גבוה של יהודים וגם כמה קהילות דתיות חזקות מאוד. נסעתי כדי לאכול ארוחת בוקר אבל גם כדי לראות רגע על מה מדברים כשמזכירים כל הזמן את טינק, על איכות חייה וגם על יופיה ואופיה. הייתה שעת בוקר מוקדמת של יום שישי, אני פקדתי באף כמה חנויות של אוכל מוכן לשבת. התלהבתי כרגיל מהשפע ומהכמויות ופחות מהטעם. הכל מאוד אמריקאי, מאוד גדול ומרובה גרסאות ואפשרויות ופה נולד געגוע ראשוני קטן לחנויות הקטנות והחמודות שלנו בירושלים. המשכתי לקפה שמגיש ארוחת בוקר שבו הייתי צריך להחליט בין קפה קטן בינוני רגיל גדול וענק. אכלתי את הארוחה הגרועה ממש ותוך כדי שאני חווה את שורת האכזבות הקטנות האלה אני גם הולך ועובר תהליך של עוררות פטריוטית שעולה ומציפה אותי. יצאתי משם אל עבר ה״אובר״ שהזמנתי לעבר היעד הבא.
לאורך כל התהליך המתואר לעיל הייתי שרוי בתוך ענן כבד של יעפת קיצונית שהפך אותי למעין זומבי. מוח עיסתי, מחשבה צמיגית ותנועות מוכניות מעט. מונית האובר הגיעה. היא לא המתינה לי ליד המדרכה אלא בחנייה כפולה ואני זיהיתי בחדוה את המספר, יצאתי אליה, פתחתי את הדלת האחורית ועמדתי להכנס לאוטו. הדלת, כך מסתבר נשקה מעט למכונית שעבדה שחיכתה ליד המדרכה לא חשבתי להתייחס לעניין. דרכן של דלתות מכונית להתנשק עם חברותיהן ואל להם לבני האנוש להתערב במערכות יחסים אלו, אבל אז גיליתי שבתוך המכונית יושב יצור חי ובאינסטינקט שמתי יד על הלב והיטיתי גופי מעט קדימה בהתנצלות מחייכת על הנשיקה.
זה היה מאוחר מדי. היצור החי שהתברר כיצור, יצא מהמכונית ובטון הכי גבוה והכי מהדהד ששמעתי מזה זמן רב מאוד יצא בפרץ של צעקות: He hit me in the mirror! הוא דפק את המראה שלי! והוא מנסה לברוח! אני שוב הסתכלתי עליו, ציינתי לעצמי בעניין שבארצות הברית נותנים רשיונות נהיגה גם לחולים במחלקות סגורות, ושוב שילמתי ידיים על החזה, קדתי בתנופה ואמרתי כמה אני מצטער. הוא לא שמע כי הוא היה עסוק בלבחון את ה״נזק״ תוך כדי צעקות ונפנופי ידיים. כאן צריך לציין, למען האמת ההיסטורית ויחסי העמים, שאכן היה נזק כזה. נקודה שחורה קטנה במראה הלבנה של המכונית הלבנה המכוערת שלו שנקנתה בליסינג תפעולי ותוחלף בעוד ארבעה חודשים בעוד ליסינג מבלי שמישהו בעולם בכלל יבחין במראה שלה ובכתם זערורי שעליה. מובן שבשלב הזה כבר אמרתי לנהג האובר שייתן גז וייסע אבל גם הוא אמריקאי ומספר הרישוי שלו צולם על ידי המשוגע, על כן הוא לא זז במקומו.
ואז שמעתי את הסירנה. ניידת משטרה. יורד שוטר, שמוכר לי היטב מאלף סדרות פשע אמריקאיות, לדעתי הכרתי ספציפית את השוטר הזה, יד על הנשק יד מונפת באוויר, והאיש המטורף שהזמין אותו מסביר לו מה קרה כאן. וכשהוא חוזר על המשפט He hit my mirror.המנגינה אומרת בעצם אHe killed my daughter. הנה היא כאן מדממת על המדרכה והשוטר, שניכר בו שזה כבר האירוע הרביעי באותו אופי שהוא נקרא אליו ביממה האחרונה, משתיק אותי, פונה אליו בעדינות ושואל אותו, כך בפשטות האם הוא באמת רוצה שניגש לתחנה ונברר את העניין או שהוא מוכן לקבל את התנצלותי ולסלוח כאן ועכשיו.
שוטר. ניידת עם סירנה ושוטר. תחנה. בירור. שחרור בערבות. אובג׳קשן. זו עבירה ראשונה שלו, אדוני. סידרה. דלת שנפתחת ונוגעת קלות במכונית שכנה והנה אני בסדרה ב-Netflix.
הוא החליט לסלוח, ימח שמו ושם זכרו ואני מודה לו על כך כי בכל זאת חדרה איזושהי קרן הגיונית מבעל לערפל הצדק האמריקאי הדוחה שהוא גדל עליו. הנהג שלי ההמום ברח ואני נאלצתי להזמין אחד אחר לכתובת מרוחקת מעט כדי שהוא לא ימשיך לראות אותי. הרי פתאום גל הזעם יכול לתקוף אותו שוב ואני אמצא את עצמי באלקטרז.
ומתוך האימה הזו נתתי דעתי לדמיין את הסיטואציה ברחוב הלל בירושלים, של דלת נפתחת ונושקת לדלת אחרת ובעל הרכב מתעצבן, מצלצל למשטרה ומסביר לה יומנאית שמישהו פתח את הדלת ופגע לו במכונית. ואז, היא שואלת, כן ואז מה קרה? והוא אומר לה: הדלת פגעה במכונית. והיא שואלת: כן נו, ומה קרה אחרי שהיא פגעה במכונית? הוא הרביץ לך? והוא אומר לה: לא. הדלת. הדלת פגעה במכונית. והיא אומרת לו: אדוני אני לא יודעת מה אתה רוצה. תרשום את המספר לביטוח. יום טוב שיהיה לך, ונתקפתי באהבת עולם לעירי ולמולדתי ולבית אבי. לחיי העם הזה שכמה טוב שהוא כזה.
