לאנשים עם הומור מפותח יש בעיה. הם לא מסוגלים לוותר על שום אמירה בעלת עוקץ. זה מתחיל בגיל צעיר מאוד. כמעט בילדות. איפשהו, בחיים החברתיים, בבית הספר או בחוג המשפחה, מגלה בעל ההומור המפותח שכוחו בשנינותו. הוא שם לב שהוא מצליח להתבלט בקלות באמצעות ויץ במקום הנכון, הוא מגלה פתאום שבכל ויכוח, גם כשידו על התחתונה הוא משכנע יותר מעמיתו בעזרת אמירות מצחיקות ושנונות, לאט לאט הוא מבין שזה מה שמצופה ממנו: להגיד דברים שנונים, ובכל מצב. מחיר הידיעה הזו לא קל. היא גובה מבעל ההומור הרבה אנרגיה. הוא צריך להצחיק ולהרשים גם כשהוא עייף, או במצב רוח רע, הוא מוכרח, לעיתים, לשמוע בדיחות תפלות מנודניקים שחושבים שגם להם יש הומור מפותח והם חפצים לחלוק אותו עימו, הוא אמור תמיד לשמוח ולשמח. אבל זה לא רק זה. לכל בעל הומור יש גם את הנפילות הקטנות. כמו למשל, לספר בדיחה במקום הלא נכון. כמו לפרוש רגע אחד מיותר אחרי השיא. לכל בעל הומור יש לפחות זכרון אחד של שנינה לא במקומה. אמירה שהעליבה מישהו או בדיחה גסה שגרמה למטרוניתות ישישות להסמיק בבהלה. זה קורה, משום שלאיש עם הומור מפותח יש, כאמור, בעיה. הוא לא מסוגל לוותר על שום אמירה בעלת עוקץ.
קחו את טומי לפיד ואת מה שהוא אמר על הקניידלאך ששרון נותן לרבנים.
הוא היה יכול, למשל, לומר ששינוי נאמנה לעקרון המנחה אותה שלא לשבת עם חרדים בממשלה. הוא היה יכול לומר ששינוי פעלה לקיצוץ קצבאות החרדים ועתה בא ההסכם הקואליציוני ומשיב להם את כספיהם, ולזה שינוי לא יכולה להסכין. במקרים כאלה, הוא היה יוצא טומי הישן והטוב, הגזען שונא החרדים שנאמן לעקרונותיו המשונים ומשלם עליהם את המחיר. אייכלר היה מייבב משהו, רביץ היה מתרגז ובוחרי שינוי היו מתמוגגים מנחת.
במקום זה, העדיף לפיד להגיד שנינה. הוא חשב, במחי הברקה חסרת אחריות של חצי שנייה, שטוב יהיה אם הוא יציג את הדברים בהומור. לטומי לפיד יש הומור מפותח. לכן הוא אמר ש"לממשלה אין כסף כדי למגן שופטים, אבל יש כסף לקניידלאך לרבנים". על פניו זה די מצחיק. קניידלאך היא מילה באידיש, בעלת אפיל עגלגל ושמנוני שלאן שלא תסובב אותה היא תזכיר לך איש שמן שנטיפי מרק שמנוני זולגים על דש מעילו השחור, דרך זקנו הסמיך. בהקשר הנכון, האמירה הזו בכלל לא רעה; אלא שהשבוע זה לא היה ההקשר הנכון. בכלל. עובדה: השנינה הקטנה הזו, הקניידלע המחוייכת שהתגלגלה מהפה שלו ברבע חיוך, בלי הרבה פאתוס, היא שעשתה את כל ההבדל. במקום לצאת, כרגיל, גזען קטן ושנון ואידיאליסט גדול ואמיץ, הוא יצא פרא אדם.
***
התגובה הציבורית לאמירה הזו היתה תעודת כבוד לחברה הישראלית. לאן שלא הלכת שמעת התנערות מוחלטת ממנה וראית העוויית פנים של גועל. באופן אבסורדי, המשפט המרושע הזה, שהדהד כאן מחצית השבוע והעליב כל כך הרבה אנשים, הביא תועלת רבה. הוא הדגיש בעיוותו את האמת העירומה שהכסף ששרון נותן לליצמן הוא לא קניידלאך ולא קרעפלאך. אלו הם תקציבים אלמנטריים שמגיעים לכל אזרח ושבמשך השנתיים האחרונות טומי לפיד ואריק שרון יחדיו גנבו אותם מפיהם של הילדים החרדים בשם השנאה חסרת האחריות, זו שהביאה את לפיד לומר השבוע את המשפט הזה. העוול הזה עומד עכשיו להיות מתוקן בחלקו. טראומת הקניידלאך, אם תופנם כראוי, תביא לכך שהתיקון הזה יהיה בר קיימא.
